אסופת צילומי חרקים
חיפוש לפי שם מדעי
חלוקה לפי מזיקים
חלוקה לפי נושא
תגיות כלליות
- Blattodea
- Heterotermitidae
Heterotermitidae
טְרְמִיטֵי הַקַּרְקַע (שם מדעי: Heterotermitidae Froggatt, 1897) היא משפחה של טרמיטים המקיימים בעיקר אורח חיים תת־קרקעי. המשפחה נכללה בעבר במשפחת Rhinotermitidae במובנה הרחב, והוכרה כמשפחה עצמאית בשנת 2024 בעקבות מחקר פילוגנטי שהתבסס על נתונים גנומיים נרחבים. במסגרת שינוי זה אוחדו הקבוצות Heterotermitinae ו- Coptotermitinae למשפחה אחת, הכוללת שלושה סוגים חיים: Coptotermes, Heterotermes ו-Reticulitermes ומתאפיינת, בין היתר, בקיומה של כת פועלים אמיתית.
החיילים במשפחה מתאפיינים בראש מפותח ובלסתות חזקות ומעוקלות המשמשות להגנה על המושבה. צורת הראש משתנה בין הסוגים: בסוג Coptotermes הוא בדרך כלל ביצתי, ואילו בסוגים Heterotermes ו- Reticulitermes הוא מלבני ומוארך יחסית. בקדמת הראש מצוי פתח הפרשה מצחי (fontanelle), שדרכו עשויה להשתחרר הפרשה הגנתית שמקורה בבלוטה המצחית. פתח זה גדול ובולט במיוחד בסוג Coptotermes, שבו ההפרשה עשויה להיות לבנה, צמיגה ודביקה. בשני הסוגים האחרים הפתח קטן ולעיתים קשה להבחנה. הלסתות דמויות חרב מעוקלת, מחודדות בקצותיהן וחסרות שיניים לאורך שוליהן, אם כי עשוי להופיע שינון באזור בסיסן. הפרונוטום (pronotum, הלוח הגבי של פרק החזה הראשון) רחב חסר בליטה מרכזית בשפתו הקדמית. פיסות הרגליים בנות ארבעה פרקים. מאפיינים אלה, בצירוף תכונות נוספות של החיילים והמתרבים, משמשים לזיהוי ולסיווג בני המשפחה.
מערכת הכתות במשפחה כוללת מתרבים, פועלים וחיילים. כת הפועלים מוגדרת ונבדלת מבחינה התפתחותית. הפועלים בעלי גוף רך ובהיר, בדרך כלל בגוון לבן עד קרם, ועיניהם חסרות או מנוונות. הם מבצעים את מרבית עבודות המושבה, ובהן חפירת מחילות, איסוף מזון, הזנת פרטים אחרים, טיפול בביצים ובצאצאים, בניית מנהרות מגן ותחזוקת הקן.
מרבית המינים במשפחה מקיימים קשר הדוק עם הקרקע, המשמשת להם סביבת קינון, נתיב תנועה ומקור ללחות. הפועלים רגישים יחסית להתייבשות, ולכן פעילותם מתנהלת בדרך כלל במחילות תת־קרקעיות, בתוך עץ לח או במנהרות מגן הנבנות מעל פני הקרקע. מנהרות אלה מורכבות מחלקיקי קרקע ומחומרים שמקורם בפעילות הטרמיטים, והן מאפשרות תנועה בין הקן למקורות המזון תוך צמצום החשיפה לאוויר יבש, לאור ולטורפים. מבנה הקן משתנה בין המינים: חלקם מקננים בקרקע או בתוך עץ המצוי במגע עמה, ואילו אחרים מסוגלים להקים קינים מפותחים בתוך חללים מוגנים. במינים מסוימים, בעיקר בסוג, Coptotermes עשויים להתפתח גם קינים שאינם מקיימים קשר ישיר עם הקרקע, בתנאי שקיים מקור לחות מתאים.
גודל המושבות משתנה במידה ניכרת בין המינים. מושבות מסוימות כוללות אלפי פרטים, ואילו אחרות עשויות למנות מאות אלפים ואף מיליוני פרטים. המושבות הגדולות מתאפיינות במערכת מסועפת של מחילות, אזורי קינון ומוקדי איסוף מזון, המשתרעים לעיתים על פני שטח נרחב. בחלק מהמינים מתקיים מבנה קינון מפוצל, שבו פעילות המושבה מתנהלת בכמה מוקדים המקושרים ביניהם. מבנה זה עשוי להקשות על איתור גבולות המושבה ועל זיהוי מיקומם של המתרבים.
זכרים ונקבות, היוצאים ממושבות בוגרות למעוף כלולות. לאחר המעוף הם משילים את כנפיהם, יוצרים זוג ומאתרים מקום מתאים לייסוד מושבה חדשה. בשלבי ההתפתחות הראשונים המושבה קטנה, ובהמשך גדל מספר הפרטים בה בהדרגה. בחלק מהמינים עשויים להופיע מתרבים חלופיים, המכונים מתרבים נאוטניים (Neotenic reproductives), המסוגלים להשתתף ברבייה מבלי להשלים את מסלול ההתפתחות למתרבים מכונפים. מתרבים אלה עשויים להחליף מתרבים ראשוניים שאבדו, ובמינים מסוימים הם משתתפים גם בהתרבות המושבה ובהתפתחות מוקדי קינון נוספים.
בני המשפחה ניזונים בעיקר מעץ מת ומחומרים צמחיים עשירים בתאית ובהמיצלולוזה. ניצול מרכיבי העץ מתאפשר באמצעות פעילות משולבת של אנזימי עיכול שמקורם בטרמיטים עצמם ושל מיקרואורגניזמים סימביוטיים החיים במעי האחורי, ובהם פרוטיסטים שוטוניים אאוקריוטיים וחיידקים. פעילותם מסייעת בפירוק רכיבי העץ ובתהליכי תסיסה המייצרים חומרים זמינים לניצול, ובהם אצטט, המשמש מקור אנרגיה חשוב לטרמיטים. לחיידקי המעי עשוי להיות תפקיד גם במחזור חנקן ובאספקת תרכובות חנקניות החיוניות לגדילה ולהתפתחות. העברת מזון ונוזלי מעי בין פרטי המושבה, בתהליך המכונה טרופלקסיס (Trophallaxis), מסייעת להזנה הדדית ולהעברת מיקרואורגניזמים סימביוטיים.
למשפחה תפוצה רחבה באזורים טרופיים, סובטרופיים וממוזגים בעולם הישן ובעולם החדש. הסוג Coptotermes נפוץ בעיקר באזורים טרופיים וסובטרופיים, ואילו הסוג Reticulitermes מיוצג במידה רבה באזורים ממוזגים של חצי הכדור הצפוני. תפוצתם של מינים אחדים התרחבה בעקבות פעילות האדם, בעיקר באמצעות העברת עץ, מוצרי עץ וחומרים נגועים. יכולתם להתבסס בסביבות עירוניות תרמה להפיכתם של כמה ממיני המשפחה למזיקים בעלי חשיבות כלכלית בין־לאומית.
מינים רבים במשפחה ממלאים תפקיד אקולוגי חשוב בפירוק עץ מת ובמחזור חומר אורגני במערכות טבעיות. פעילותם תורמת לפירוק רקמות צמחיות, להחזרת חומרי הזנה לקרקע ולשינויים במבנה הקרקע ובתכונותיה. לצד זאת, כמה ממיני המשפחה נחשבים מזיקים כלכליים חשובים, בעיקר בסביבות עירוניות ובמבנים. הם עלולים לפגוע בקורות עץ, במשקופים, ברצפות עץ, ברהיטים, בתשתיות ובחומרים המכילים תאית, כגון נייר, קרטון וחומרי בידוד מסוימים. במקרים מסוימים פעילותם עלולה לגרום גם לפגיעה עקיפה בתשתיות שאינן משמשות להם מזון, עקב חדירתם לחללים ולרכיבים שונים במהלך חיפוש מזון. הנזק עשוי להישאר סמוי במשך זמן רב, מאחר שהפעילות מתרחשת בתוך העץ, בקרקע או במנהרות מגן נסתרות.
המשפחה כוללת 235 מינים חיים המשתייכים לשלושה סוגים, בישראל דווח על שני מינים מן המשפחה.
רשימת מינים
Coptotermes formosanus
החיילים בעלי קופסית ראש בגוון כתום־חום, שצורתה אליפטית עד דמוית טיפה במבט מלמעלה. הראש הולך וצר בחלקו הקדמי, בסמוך לבסיס הלסתות. הלסתות כהות, בולטות ומעוקלות פנימה בצורת מגל. בישראל זוהה המין לראשונה בשנת 2020 ונחשב לאחד ממיני הטרמיטים הפולשים בעלי החשיבות הכלכלית הגדולה בעולם.
מאפיינים טקסונומיים
המין טֶרְמִיט פּוֹרְמוֹסי (שם מדעי: Coptotermes formosanus Shiraki, 1909) מתאפיין בחיילים מתאפיינים בקופסית ראש בגוון כתום־חום, שצורתה אליפטית עד דמוית טיפה במבט מלמעלה. הראש הולך וצר בחלקו הקדמי, בסמוך לבסיס הלסתות. הלסתות כהות, חזקות, חסרות שיניים פנימיות בולטות ומעוקלות פנימה בצורת מגל. אורך גוף החיילים והפועלים נע מ-4 עד 5 מ"מ.
בחלקו הקדמי של הראש מצוי פתח הפרשה מצחי (Fontanelle) גדול ובולט, המחובר לבלוטת המצח. בעת איום מפרישים החיילים דרך הפתח חומר לבנבן, סמיך ודביק, המסייע בהגנה מפני אויבים. הפרשה זו, בשילוב פעולת הלסתות, היא מאפיין חשוב של מנגנון ההגנה בחיילי הסוג.
הפועלים חסרי כנפיים ועיניים מורכבות, בעלי גוף רך בגוון לבנבן עד קרם וראש בהיר יחסית. אורך גופם נע מ-3 עד 4 מ"מ.
תפוצה והתנהגות
המין טֶרְמִיט פּוֹרְמוֹסי הוא של טרמיט תת־קרקעי שמוצאו במזרח אסיה, בעיקר באזורי דרום סין וטאיוואן. בעקבות פעילות האדם, ובמיוחד העברת מוצרי עץ, חומרי אריזה וצמחים, התפשט המין לאזורים נוספים בעולם. הוא נחשב לאחד ממיני הטרמיטים הפולשים בעלי החשיבות הכלכלית הגדולה בעולם, בשל יכולתו להקים מושבות גדולות ולגרום נזקים נרחבים לעץ ולחומרים המכילים תאית.
כיום הוא מוכר כמין פולש באזורים שונים בארצות הברית ובאיים באוקיינוס השקט, וכן באזורים נוספים שאליהם הועבר בידי האדם. הוא משגשג בעיקר בסביבות חמות ולחות, אך מסוגל להתבסס גם באזורים שבהם מקורות מים מלאכותיים מספקים תנאים מתאימים לקיום המושבות.
בישראל זוהה המין לראשונה בשנת 2020 בשכונת כפר אברהם בפתח תקווה. הדגימות שנאספו פורסמו באותה שנה וזיהוי המין אושר באמצעות מאפייני החיילים ובדיקות מולקולריות של הגן COI המיטוכונדרי. מועד חדירתו של המין לישראל אינו ידוע. מאחר שבעת גילויו כבר נמצאו אוכלוסיות מבוססות, סביר שהחדירה התרחשה כמה שנים קודם לכן.
בסקרים שערך המשרד להגנת הסביבה בשנים שלאחר הגילוי נמצאו אוכלוסיות נוספות בפתח תקווה ובמספר יישובים שממזרח לעיר. הסקרים הצביעו על אזור התבססות מוגדר יחסית באותה תקופה. היקף תפוצתו הנוכחי בישראל מחייב הסתמכות על תוצאות ניטור עדכניות.
טרמיט פורמוסי הוא מין חברתי החי במושבות גדולות. מושבה בוגרת עשויה למנות מאות אלפי פרטים ואף כמה מיליונים. גודלה מושפע מגיל המושבה, מתנאי הסביבה ומזמינות המזון והמים.
המושבות מתפתחות בדרך כלל בקרקע, וכוללות מערכת מסועפת של מחילות, חדרי קינון ואזורי פעילות. הפועלים יוצאים לאיסוף מזון דרך מחילות תת־קרקעיות ומעברים מוגנים, המאפשרים להם להגיע למקורות מזון מרוחקים מבלי להיחשף ישירות לתנאי הסביבה.
במחקרים שנערכו בארצות הברית תועדה פעילות איסוף מזון למרחק של עד כ־100 מטרים מהקן. מרחק זה אינו קבוע ומשתנה בהתאם למבנה המושבה, לתנאי הקרקע ולפיזור מקורות המזון.
למרות אופיו התת־קרקעי של המין, מושבות עשויות להתבסס גם בתוך מבנים, בחללי קירות, בגגות ובעצים, ללא קשר ישיר ומתמשך לקרקע. קינים כאלה מכונים לעיתים קינים עיליים (Aerial nests), והם יכולים להתקיים כאשר קיים מקור לחות קבוע, כגון נזילות מים או הצטברות רטיבות.
מעופי הכלולות מתרחשים באזורים רבים בתחום תפוצת המין בעונות חמות ולחות, בדרך כלל בשעות הערב. המתרבים המכונפים נמשכים למקורות אור, ולעיתים ניתן לצפות בהתקבצות של פרטים רבים בסביבת תאורה מלאכותית.
התפתחות הכתות מתרחשת במסלולים נפרדים, שבהם פרטים צעירים עשויים להתמיין לפועלים, לחיילים או למסלול ההתפתחות המוביל למתרבים. התמיינות החיילים כוללת שלב קדם־חייל.
המושבה כוללת מתרבים ראשוניים, פועלים, חיילים ופרטים צעירים בשלבי התפתחות שונים. במין קיימת כת פועלים אמיתית, המבצעת את מרבית עבודות המושבה. הפועלים אוספים מזון, חופרים מחילות, בונים ומתחזקים את הקן, מטפלים בביצים ובצאצאים ומעבירים מזון לחיילים ולמתרבים. הפועלים מפרקים את החומר הצמחי באמצעות לסתותיהם, ובמערכת העיכול שלהם מתקיים שיתוף פעולה סימביוטי עם מיקרואורגניזמים, ובהם פרוטיסטים שוטוניים וחיידקים החיים במעי האחורי.
החיילים מהווים בדרך כלל כ־10%–15% מפרטי המושבה, שיעור גבוה יחסית לזה שבמינים רבים של טרמיטים תת־קרקעיים אחרים.
המין עלול לפגוע בקורות עץ, במשקופים, ברצפות, ברהיטים, במוצרי נייר ובחומרים נוספים המכילים תאית. הפגיעה מתרחשת לעיתים בחלקים הפנימיים של העץ, בעוד ששכבתו החיצונית נותרת שלמה יחסית, ולכן הנזק עשוי להתגלות רק לאחר שהתקדם במידה ניכרת.
המין מסוגל לפגוע גם בעצים חיים, לרבות עצי נוי ועצים המשמשים בגינון ובחקלאות. פעילות הטרמיטים עשויה להתרכז בגזעים, בשורשים ובחלקי עץ מוחלשים, ובמקרים חמורים לגרום להחלשת העץ ואף למותו.
התמונות צולמו בפתח-תקווה.
Reticulitermes balkanensis
החיילים בעלי קופסית ראש מוארכת, מלבנית בקירוב, שאורכה גדול במידה ניכרת מרוחבה. צבע הראש צהבהב עד חום־צהבהב, והלסתות כהות, צרות, מחודדות ומעוקלות מעט פנימה. המכונפים בעלי גוף כהה, בגוונים חומים עד חום־שחור. המין איננו נמצא בישראל וצולם ביוון.
מאפיינים טקסונומיים
המין (שם מדעי: Reticulitermes balkanensis Clément, 1984) מתאפיין בחיילים בעלי קופסית ראש מוארכת, מלבנית בקירוב, בגוון צהבהב עד חום־צהבהב. הלסתות כהות, צרות, מחודדות ומעוקלות פנימה.
החיילים חסרי עיניים מורכבות. בחלקו הקדמי של הראש מצוי פתח הפרשה מצחי (Fontanelle), קטן אך ברור, הקשור לבלוטת המצח (מתאימים לתיאור הכללי של החיילים בסוג). הפרונוטום שטוח.
המתרבים המכונפים בעלי גוף כהה, בגוונים חומים עד חום־שחור, ושני זוגות כנפיים קרומיות וארוכות. הפועלים חסרי כנפיים ועיניים מורכבות, בעלי גוף רך ובהיר בגוון לבנבן עד קרם.
המין תואר לראשונה בשנת 1984 בידי Clément כתת־מין של המין R. lucifugus. בהמשך, בעקבות מחקרים טקסונומיים השוואתיים ששילבו מאפיינים מורפולוגיים, כימיים וגנטיים, הוכר כמין עצמאי.
המחקרים מצאו דמיון מורפולוגי בין אוכלוסיות מיוון שיוחסו ל־R. balkanensis לבין אוכלוסיות המין R. clypeatus שתואר מישראל, עם זאת, לא הוצג סימן מורפולוגי יחיד ומאומת המאפשר הבחנה חד־משמעית ביניהם.
תפוצה והתנהגות
הסוג Reticulitermes כולל מינים רבים, שתפוצתם משתרעת באירופה, באסיה ובצפון אמריקה. חלקם דומים מאוד זה לזה מבחינה מורפולוגית, אך נבדלים במאפיינים גנטיים, בהתנהגות הרבייה ובתפוצתם הגאוגרפית.
מחקרים מולקולריים מצאו כי בתחום התפוצה שיוחס למין R. balkanensis קיימות שושלות גנטיות נבדלות. חלק מהאוכלוסיות מיוון נמצאו קרובות לשושלות מאיטליה, ואחרות לשושלות ממזרח הים התיכון, ובהן R. clypeatus מישראל.
הערכתם היא שבמהלך המחזורים הקרחוניים של הפלייסטוקן הצטמצמו ככל הנראה תחומי התפוצה של אוכלוסיות מסוימות, אשר שרדו באזורים שבהם נשמרו תנאי אקלים מתאימים, ובהם דרום חצי האי הבלקני. עם התחממות האקלים התאפשרה התפשטות מחודשת של חלק מהאוכלוסיות לאזורים צפוניים יותר.
המין קשור לבתי גידול שבהם קיימת לחות קרקע מספקת, ובהם חורשים, שטחים מיוערים, אזורים חקלאיים וסביבות מיושבות. בדומה למינים אחרים בסוג, פעילותו מתרכזת בקרקע, מתחת לחומר צמחי מת ובתוך חלקי עץ המצויים במגע עם הקרקע.
הפועלים נעים באמצעות מערכת מחילות תת־קרקעיות ומעברים מוגנים. כאשר מקורות המזון נמצאים מעל פני הקרקע, הם עשויים לבנות צינורות מעבר מחלקיקי קרקע ומחומרים אורגניים המלוכדים בהפרשותיהם. מעברים אלה מצמצמים את החשיפה להתייבשות ולטורפים.
פעילות הטרמיטים זוהתה בתוך חלקי עץ שהיו במגע עם הקרקע בגינת בית. התמונות צולמו באי האי אוויה (Evia). מיקום הקן והפרטים שצולמו מהווים את הבסיס להערכה של זהות המין.
Reticulitermes clypeatus
החיילים בעלי קופסית ראש מוארכת, מלבנית בקירוב, שאורכה גדול במידה ניכרת מרוחבה. צבע הראש צהבהב עד חום־צהבהב, והלסתות כהות, צרות, מחודדות ומעוקלות מעט פנימה. המכונפים בעלי גוון שחור. בישראל תפוצתו צפונית לקו באר-שבע אשקלון עד לצפון הגולן. נחשב לאחד ממזיקי הרכוש החשובים החודרים לבתים בישראל.
מאפיינים טקסונומיים
המין טֶרְמִיט מְרֻשָּׁת (שם מדעי: Reticulitermes clypeatus Lash, 1952) מתאפיין בחיילים בעלי קופסית ראש מוארכת, מלבנית בקירוב, שאורכה גדול במידה ניכרת מרוחבה. צבע הראש צהבהב עד חום־צהבהב, והלסתות כהות, צרות, מחודדות ומעוקלות מעט פנימה. השינון בלסתות מוגבל בעיקר לאזור הבסיס, בעוד שחלקן המרוחק חלק יחסית.
החיילים חסרי עיניים מורכבות. בחלקו הקדמי של הראש מצוי פתח הפרשה מצחי (Fontanelle), קטן אך ברור, הקשור לבלוטת המצח. הפרונוטום שטוח.
המתרבים המכונפים בעלי גוף כהה, בדרך כלל חום כהה עד שחור, ושני זוגות כנפיים קרומיות וארוכות.
הפועלים חסרי כנפיים ועיניים מורכבות, בעלי גוף רך ובהיר בגוון לבנבן עד קרם. הראש מפותח יחסית, והלסתות מותאמות ללעיסה ולגריסה של עץ וחומר צמחי.
תפוצה והתנהגות:
המין טֶרְמִיט מְרֻשָּׁת תואר לראשונה בשנת 1952 בידי Lash במאמר שעסק בטרמיטים שנאספו בירושלים. התיאור המקורי התבסס על פרטים מכונפים שנאספו בשנת 1943 ועל דגימות נוספות של חיילים, פועלים ופרטים צעירים שנאספו בשנת 1947. במחקר המקורי הודגשו מאפייני המתרבים המכונפים, ובייחוד מבנה הקליפאוס האחורי והאזור המקיף את העיניים.
המין טֶרְמִיט מְרֻשָּׁת מוכר מישראל ובספרות הטקסונומית קיימים דיווחים מעיראק ומאיראן, וכן רשומה היסטורית מרומניה. עם זאת, תפוצתו המדויקת מחייבת בדיקה נוספת, במיוחד באזורים שבהם מצויים מינים קרובים של הסוג.
הסוג Reticulitermes כולל מינים רבים, שתפוצתם משתרעת באירופה, באסיה ובצפון אמריקה. חלקם דומים מאוד זה לזה מבחינה מורפולוגית, אך נבדלים במאפיינים גנטיים, בהתנהגות הרבייה, בהרכב הפחמימנים שעל מעטפת הגוף ובתפוצתם הגאוגרפית.
בפרסומים ישנים האוכלוסיות הישראליות נקראו בשם R. lucifugus מין שתואר מאירופה. מחקרים טקסונומיים ופילוגנטיים מאוחרים יותר הראו כי הסוג כולל מספר קבוצות מינים נבדלות, וכי אוכלוסיות המזרח התיכון אינן בהכרח זהות לאוכלוסיות האירופיות שנכללו בעבר בשם זה. באירופה מוכרים כמה מינים מקומיים של הסוג, ובהם R. lucifugus, הנפוץ בעיקר באיטליה ובאזורים סמוכים; R. grassei המוכר מחצי האי האיברי ומדרום־מערב צרפת; ו־R. Banyulensis המצוי באזורים ים־תיכוניים במערב אירופה. באירופה מצוי גם המין R. flavipes שמוצאו בצפון אמריקה. מין זה התבסס באזורים מסוימים בצרפת ובמדינות נוספות.
מינים נוספים מוכרים מדרום־מזרח אירופה ומאגן הים התיכון המזרחי, ובהם R. urbis, R. balkanensis ו־R. Aegeus וגם המין R. clypeatus מישראל.
יש ראיות לכך שהמחזורים הקרחוניים של הפלייסטוקן השפיעו על תפוצתם ועל המבנה הגנטי של מיני הסוג Reticulitermes באירופה ובמזרח הים התיכון. עם זאת, חשוב להבחין בין השפעת תקופות הקרח על התפוצה והבידוד הגאוגרפי של אוכלוסיות לבין היווצרותם של מינים חדשים. ההשערה הסבירה היא ששינויים אקלימיים וגאוגרפיים במהלך הפלייסטוקן תרמו לבידוד אוכלוסיות, לשימורן באזורי מקלט ולהתפשטותן מחדש בתקופות חמות יותר.
המחקרים הגנטיים הצביעו על קשר פילוגנטי בין אוכלוסיות R. clypeatus מישראל לבין שושלות ממזרח הים התיכון, בעיקר מדרום טורקיה ומיוון. הדבר מעיד על היסטוריה אבולוציונית משותפת באזור, אך אינו מלמד בהכרח שהמין הישראלי התפשט לישראל בעקבות נסיגת הקרחונים.
אפשר להציע שלושה מנגנונים שעשויים להסביר את תפוצתו:
- הישרדות באזורי מקלט מקומיים: אוכלוסיות קדומות יכלו להתקיים בלבנט גם בתקופות קרות יותר, באזורים שבהם נשמרו תנאי לחות וטמפרטורה מתאימים.
- בידוד גאוגרפי ואקלימי: שינויים באקלים ובתפוצת הצומח יכלו לצמצם את הקשר בין אוכלוסיות בלבנט לבין אוכלוסיות באנטוליה ובבלקן.
- התפשטות מחודשת: בתקופות חמות ולחות יותר יכלו אוכלוסיות להרחיב את תחום תפוצתן ולהתקרב זו לזו.
בישראל המין מוכר בעיקר מהאזורים הים־תיכוניים ומבתי גידול שבהם קיימת לחות קרקע מספקת. הוא נפוץ בצפון הארץ ובמרכזה, לרבות שטחים טבעיים, יערות נטועים, מטעים, גינות ואזורים מיושבים. בספרות הישראלית צוין כי המין אינו אופייני לאזורים המדבריים של הארץ. מבדיקות שטח לא נמצאה פעילות של המין דרומית לקו באר שבע.
טרמיט מרושת הוא מין תת־קרקעי, שמושבותיו מתפתחות בקרקע ובסמוך למקורות מזון עשירים בתאית. הפרטים פעילים בתוך הקרקע, מתחת לעצים מתים, בגזעים נרקבים, בשורשים ובחלקי עץ המצויים במגע עם הקרקע.
לאחר המעוף הם משילים את כנפיהם, וזכר ונקבה מתחברים לזוג ומאתרים מקום מתאים להקמת המושבה.
הנקבה מתחילה להטיל ביצים, והמושבה גדלה בהדרגה עם התפתחות הצאצאים. במושבות מבוססות עשויים להיווצר מתרבים חלופיים, היכולים להשתתף ברבייה בתוך המושבה, ובמקרים מסוימים להחליף מתרבים ראשוניים שאבדו.
במין קיימת כת פועלים אמיתית, המבצעת את מרבית עבודות מרבית עבודות המושבה, ובהן איסוף מזון, חפירת מחילות, בניית מעברים וטיפול בצאצאים
הפועלים נעים באמצעות מערכת מחילות תת־קרקעיות ומעברים מוגנים. כאשר מקור מזון נמצא מעל פני הקרקע, הם עשויים לבנות צינורות מעבר המכונים לעיתים צינורות בוץ (Mud tubes). צינורות אלה בנויים מחלקיקי קרקע ומחומרים אורגניים המלוכדים בהפרשות הטרמיטים, ומאפשרים מעבר מוגן תוך צמצום החשיפה להתייבשות ולאויבים.
המין ניזון בעיקר מעץ ומחומר צמחי מת המכיל תאית. הפועלים חודרים לחלקי עץ רכים או לחים יחסית ומכרסמים בהם מחילות פנימיות. פעילותם עשויה להתפתח גם בתוך שורשים ובאזור צוואר השורש של עצים. פירוק התאית מתאפשר באמצעות פעילות אנזימטית ובסיוע מיקרואורגניזמים סימביוטיים במעי האחורי, ובהם פרוטיסטים שוטוניים וחיידקים. תוצרי התסיסה משמשים מקור אנרגיה לטרמיטים.
הקן תת־קרקעי וכולל מערכת של מחילות, חללים ואזורי פעילות המקשרים בין מקומות הקינון למקורות המזון. במין זה עיקר מערכת הקינון נסתרת בתוך הקרקע ובחומר העצי שבו פועלים הטרמיטים.
המושבה עשויה לנצל במקביל מספר מקורות מזון, ובהם שורשי עצים, גזעים נרקבים, ענפים מתים וחלקי עץ המצויים במבנים. מערכת המחילות מאפשרת לפועלים לנוע בין מקורות המזון תוך שמירה על תנאי לחות מתאימים.
במקומות שבהם קיימת פעילות ממושכת עשויים להיווצר חללים בתוך העץ, ובהם מצטברים חומרי בנייה, הפרשות וחלקיקי קרקע. לעיתים נותרים פני העץ החיצוניים שלמים יחסית, אף שחלקו הפנימי כבר נפגע.
בסוג זה קיימת התמיינות התפתחותית בין מסלול המוביל למתרבים מכונפים לבין מסלול של פרטים חסרי כנפיים המבצעים את עבודות המושבה. הפועלים שייכים למסלול חסר הכנפיים, אך בניגוד לפועלים של מיני טרמיטים מפותחים מסוימים, חלקם עשויים לשמור על יכולת להתמיין למתרבים חלופיים.
בסביבה הטבעית משתתף טרמיט מרושת בפירוק עץ מת וחומר צמחי עשיר בתאית. פעילותו תורמת למחזור החומר האורגני בקרקע ולפירוק שורשים, גזעים וענפים מתים. עם זאת, בישראל נחשב המין לאחד הטרמיטים בעלי החשיבות הכלכלית, בשל יכולתו לפגוע בעצים חיים ובחלקי עץ במבנים.
במחקר שדה ממושך שנערך בישראל על טרמיטים בעצים, תועדה פעילות של אוכלוסיות שיוחסו ל־R. clypeatus במיני עצים שונים, ובהם אורן איקליפטוס, צפצפה, ודולב פעילות תועדה גם בעצי פרי ובהם תפוח, שזיף, זית והדרים, וכן בגפנים.
הטרמיטים עשויים לפגוע בשורשים ובצוואר השורש, ולעיתים לחדור לחלקי עץ פגועים או מוחלשים. פגיעה ממושכת עלולה להחליש את העץ, אך אין להניח שכל פעילות טרמיטים בעץ חי היא הגורם הראשוני להיחלשותו.
במבנים עלולים הפועלים לפגוע במשקופים, בקורות, ברצפות עץ, ברהיטים ובמוצרי עץ אחרים. הפגיעה עשויה להתפתח בחלקיו הפנימיים של העץ, ולכן לא תמיד ניתן להבחין בה בשלבים הראשונים. טרמיט מרושת קשור בדרך כלל למערכת קינון תת־קרקעית ולמקורות לחות בקרקע או בעץ.
התמונות צולמו ביער בין שמן וביער שוהם. מידע על תפוצת המינים שתועדו בישראל נמצא באוסף טרמיטים של PHTCenter.