המין טֶרְמִיט וִילִיס מוכר מהמזרח התיכון ומאזורים סמוכים באסיה. בספרות הטקסונומית דווח על תפוצתו בישראל, בירדן, בעיראק, באיראן, באפגניסטן ובטורקמניסטן, וכן בחלקים מחצי האי ערב. בישראל דווח על נוכחות המין בעיקר באזורים שמצפון לקו באר שבע.

המין מסוגל להתקיים בסביבות צחיחות וצחיחות למחצה, כאשר קיימים תנאים מקומיים מתאימים של לחות ומקורות מזון. בסביבתו הטבעית ניתן למצוא את פעילותו בקרקע, מתחת לזרדים ולענפים יבשים, בתוך גדמי עצים ובסמוך לחלקי עץ מתים. בישובים פעילותו עשויה להתרכז בסמוך לצמחייה, בשטחים מושקים, בגינות ובאזורים שבהם מצטבר חומר צמחי מת.

המין נחשב לאחד מהמזיקים החשובים לחקלאות ולרכוש באירן. בסביבתו הטבעית ניתן למצוא את המין מתחת לזרדים או בגדמי עצים שונים.

המין טֶרְמִיט פּוֹרְמוֹסי הוא של טרמיט תת־קרקעי שמוצאו במזרח אסיה, בעיקר באזורי דרום סין וטאיוואן. בעקבות פעילות האדם, ובמיוחד העברת מוצרי עץ, חומרי אריזה וצמחים, התפשט המין לאזורים נוספים בעולם. הוא נחשב לאחד ממיני הטרמיטים הפולשים בעלי החשיבות הכלכלית הגדולה בעולם, בשל יכולתו להקים מושבות גדולות ולגרום נזקים נרחבים לעץ ולחומרים המכילים תאית.

כיום הוא מוכר כמין פולש באזורים שונים בארצות הברית ובאיים באוקיינוס השקט, וכן באזורים נוספים שאליהם הועבר בידי האדם. הוא משגשג בעיקר בסביבות חמות ולחות, אך מסוגל להתבסס גם באזורים שבהם מקורות מים מלאכותיים מספקים תנאים מתאימים לקיום המושבות.

בישראל זוהה המין לראשונה בשנת 2020 בשכונת כפר אברהם בפתח תקווה. הדגימות שנאספו פורסמו באותה שנה וזיהוי המין אושר באמצעות מאפייני החיילים ובדיקות מולקולריות של הגן COI המיטוכונדרי. מועד חדירתו של המין לישראל אינו ידוע. מאחר שבעת גילויו כבר נמצאו אוכלוסיות מבוססות, סביר שהחדירה התרחשה כמה שנים קודם לכן.

בסקרים שערך המשרד להגנת הסביבה בשנים שלאחר הגילוי נמצאו אוכלוסיות נוספות בפתח תקווה ובמספר יישובים שממזרח לעיר. הסקרים הצביעו על אזור התבססות מוגדר יחסית באותה תקופה. היקף תפוצתו הנוכחי בישראל מחייב הסתמכות על תוצאות ניטור עדכניות.

טרמיט פורמוסי הוא מין חברתי החי במושבות גדולות. מושבה בוגרת עשויה למנות מאות אלפי פרטים ואף כמה מיליונים. גודלה מושפע מגיל המושבה, מתנאי הסביבה ומזמינות המזון והמים.

המושבות מתפתחות בדרך כלל בקרקע, וכוללות מערכת מסועפת של מחילות, חדרי קינון ואזורי פעילות. הפועלים יוצאים לאיסוף מזון דרך מחילות תת־קרקעיות ומעברים מוגנים, המאפשרים להם להגיע למקורות מזון מרוחקים מבלי להיחשף ישירות לתנאי הסביבה.

במחקרים שנערכו בארצות הברית תועדה פעילות איסוף מזון למרחק של עד כ־100 מטרים מהקן. מרחק זה אינו קבוע ומשתנה בהתאם למבנה המושבה, לתנאי הקרקע ולפיזור מקורות המזון.

למרות אופיו התת־קרקעי של המין, מושבות עשויות להתבסס גם בתוך מבנים, בחללי קירות, בגגות ובעצים, ללא קשר ישיר ומתמשך לקרקע. קינים כאלה מכונים לעיתים קינים עיליים (Aerial nests), והם יכולים להתקיים כאשר קיים מקור לחות קבוע, כגון נזילות מים או הצטברות רטיבות.

מעופי הכלולות מתרחשים באזורים רבים בתחום תפוצת המין בעונות חמות ולחות, בדרך כלל בשעות הערב. המתרבים המכונפים נמשכים למקורות אור, ולעיתים ניתן לצפות בהתקבצות של פרטים רבים בסביבת תאורה מלאכותית.

התפתחות הכתות מתרחשת במסלולים נפרדים, שבהם פרטים צעירים עשויים להתמיין לפועלים, לחיילים או למסלול ההתפתחות המוביל למתרבים. התמיינות החיילים כוללת שלב קדם־חייל.

המושבה כוללת מתרבים ראשוניים, פועלים, חיילים ופרטים צעירים בשלבי התפתחות שונים. במין קיימת כת פועלים אמיתית, המבצעת את מרבית עבודות המושבה. הפועלים אוספים מזון, חופרים מחילות, בונים ומתחזקים את הקן, מטפלים בביצים ובצאצאים ומעבירים מזון לחיילים ולמתרבים. הפועלים מפרקים את החומר הצמחי באמצעות לסתותיהם, ובמערכת העיכול שלהם מתקיים שיתוף פעולה סימביוטי עם מיקרואורגניזמים, ובהם פרוטיסטים שוטוניים וחיידקים החיים במעי האחורי.

החיילים מהווים בדרך כלל כ־10%–15% מפרטי המושבה, שיעור גבוה יחסית לזה שבמינים רבים של טרמיטים תת־קרקעיים אחרים.

המין עלול לפגוע בקורות עץ, במשקופים, ברצפות, ברהיטים, במוצרי נייר ובחומרים נוספים המכילים תאית. הפגיעה מתרחשת לעיתים בחלקים הפנימיים של העץ, בעוד ששכבתו החיצונית נותרת שלמה יחסית, ולכן הנזק עשוי להתגלות רק לאחר שהתקדם במידה ניכרת.

המין מסוגל לפגוע גם בעצים חיים, לרבות עצי נוי ועצים המשמשים בגינון ובחקלאות. פעילות הטרמיטים עשויה להתרכז בגזעים, בשורשים ובחלקי עץ מוחלשים, ובמקרים חמורים לגרום להחלשת העץ ואף למותו.

התמונות צולמו בפתח-תקווה.

המין טרמיט הננסי תועד בצפון אפריקה, לרבות בתוניסיה ובמצרים, וכן בחצי האי סיני. בישראל תפוצתו רחבה מאזור אילת והערבה בדרום ועד אזורי הגליל והגולן בצפון.

הטרמיט הננסי מסוגל להתקיים גם באזורים צחיחים וצחיחים למחצה, בעיקר במקומות שבהם קיימת לחות זמינה בקרקע, כגון ערוצי נחלים, שטחים מושקים, גינות, שטחים חקלאיים וסביבת מבנים. זמינות המים ומקורות המזון משפיעה על פעילות המושבות ועל התפשטותן.

בסביבתו הטבעית הטרמיט הננסי פעיל בקרקע ובסמוך למקורות מזון עשירים בתאית. ניתן למצוא את פעילותו מתחת לפסולת עץ, בתוך זרדים וענפים יבשים, מתחת לגזעים ולחלקי עצים מתים, ולעיתים גם בסמוך לשורשים ולחומר צמחי המצוי על פני הקרקע.

המושבה כוללת מתרבים, פועלים, חיילים ופרטים צעירים בשלבי התפתחות שונים. במין קיימת כת פועלים אמיתית, המבצעת את מרבית עבודות המושבה. הפועלים אוספים מזון, חופרים מחילות, בונים ומתחזקים את הקן ואת מעברי התנועה, מטפלים בביצים ובצעירים ומזינים את החיילים ואת המתרבים.

הקינון מתקיים בסביבה מוגנת, והפועלים יוצאים לאיסוף מזון באמצעות מחילות בקרקע ומעברים מכוסים. המעברים נבנים מחלקיקי קרקע ומחומרים נוספים המלוכדים בהפרשות, ומאפשרים לטרמיטים לנוע בין הקן לבין מקורות המזון תוך צמצום החשיפה לאור, להתייבשות ולטורפים.

כאשר מקור המזון נמצא מעל פני הקרקע או בתוך מבנה, הפועלים עשויים לבנות מעברים מכוסים לאורך קירות, יסודות, צינורות, משטחי בטון ורכיבי בנייה אחרים. במקומות מתאימים הם יוצרים גם משטחי הזנה מוגנים, המאפשרים פעילות ממושכת על פני עץ וחומרים אחרים המכילים תאית.

המודעות הציבורית לנזקי הטרמיטים בישראל גברה בעקבות פגיעות משמעותיות במבנים שנבנו בבנייה קלה, בין היתר ביישובים ירוחם, דימונה ובאר שבע. במבנים אלה נמצאו מעברים מכוסים, משטחי הזנה נרחבים ונזקים לרכיבי עץ ששימשו בבנייה.

פעילות דומה מדווחת מזה שנים גם במבנים רגילים ביישובים רבים בישראל. הטרמיטים עשויים לחדור לתוכם דרך סדקים, מעברי צנרת ופתחים אחרים, ולהגיע למקורות מזון המצויים בתוך המבנה.

הטרמיט הננסי, כפי שהוא מוכר מן האוכלוסיות בישראל, נחשב לאחד ממזיקי הרכוש החשובים מבין הטרמיטים המקומיים. הוא מסוגל לחדור למבנים ממקורות קינון המצויים בקרקע ובסביבתם, ולגרום נזק למוצרי עץ ולחומרים אחרים המכילים תאית, ובהם קורות עץ, משקופים, דלתות, רצפות פרקט, רהיטים, ארונות, ספרים, נייר וקרטון. לעיתים הפעילות מתרחשת בתוך רכיבי העץ או מאחורי חיפויים, ולכן הנגיעות עשויה להתגלות רק לאחר שנגרם נזק משמעותי.

סימני נגיעות אופייניים כוללים מעברים מכוסים העשויים מחלקיקי קרקע, משטחי הזנה, הצטברות חומרי בנייה שמקורם בפעילות הטרמיטים, וכן חללים ומחילות בתוך העץ.

המין טֶרְמִיט מְרֻשָּׁת תואר לראשונה בשנת 1952 בידי Lash במאמר שעסק בטרמיטים שנאספו בירושלים. התיאור המקורי התבסס על פרטים מכונפים שנאספו בשנת 1943 ועל דגימות נוספות של חיילים, פועלים ופרטים צעירים שנאספו בשנת 1947. במחקר המקורי הודגשו מאפייני המתרבים המכונפים, ובייחוד מבנה הקליפאוס האחורי והאזור המקיף את העיניים.

המין טֶרְמִיט מְרֻשָּׁת מוכר מישראל ובספרות הטקסונומית קיימים דיווחים מעיראק ומאיראן, וכן רשומה היסטורית מרומניה. עם זאת, תפוצתו המדויקת מחייבת בדיקה נוספת, במיוחד באזורים שבהם מצויים מינים קרובים של הסוג.

הסוג Reticulitermes כולל מינים רבים, שתפוצתם משתרעת באירופה, באסיה ובצפון אמריקה. חלקם דומים מאוד זה לזה מבחינה מורפולוגית, אך נבדלים במאפיינים גנטיים, בהתנהגות הרבייה, בהרכב הפחמימנים שעל מעטפת הגוף ובתפוצתם הגאוגרפית.

בפרסומים ישנים האוכלוסיות הישראליות נקראו בשם R. lucifugus מין שתואר מאירופה. מחקרים טקסונומיים ופילוגנטיים מאוחרים יותר הראו כי הסוג כולל מספר קבוצות מינים נבדלות, וכי אוכלוסיות המזרח התיכון אינן בהכרח זהות לאוכלוסיות האירופיות שנכללו בעבר בשם זה. באירופה מוכרים כמה מינים מקומיים של הסוג, ובהם R. lucifugus,  הנפוץ בעיקר באיטליה ובאזורים סמוכים; R. grassei המוכר מחצי האי האיברי ומדרום־מערב צרפת; ו־R. Banyulensis המצוי באזורים ים־תיכוניים במערב אירופה. מינים נוספים מוכרים מדרום־מזרח אירופה ומאגן הים התיכון המזרחי, ובהם R. urbis, R. balkanensis ו־R. Aegeus. תפוצתם ומעמדם הטקסונומי של חלק ממיני האזור נחקרו מחדש באמצעות שיטות מולקולריות, שהצביעו על קיומן של קבוצות אבולוציוניות נבדלות. הערכה היא שההפרדה למינים שונים נבעה מנסיגת הקרחונים של עידן בקרח האחרון שאפשר התפתחות של אוכלוסיות מבודדות.

באירופה מצוי גם R. flavipes שמוצאו בצפון אמריקה. מין זה התבסס באזורים מסוימים בצרפת ובמדינות נוספות.

בישראל המין מוכר בעיקר מהאזורים הים־תיכוניים ומבתי גידול שבהם קיימת לחות קרקע מספקת. הוא נפוץ בצפון הארץ ובמרכזה, לרבות שטחים טבעיים, יערות נטועים, מטעים, גינות ואזורים מיושבים. בספרות הישראלית צוין כי המין אינו אופייני לאזורים המדבריים של הארץ. מבדיקות שטח לא נמצאה פעילות של המין דרומית לקו באר שבע.

טרמיט מרושת הוא מין תת־קרקעי, שמושבותיו מתפתחות בקרקע ובסמוך למקורות מזון עשירים בתאית. הפרטים פעילים בתוך הקרקע, מתחת לעצים מתים, בגזעים נרקבים, בשורשים ובחלקי עץ המצויים במגע עם הקרקע.

לאחר המעוף הם משילים את כנפיהם, וזכר ונקבה מתחברים לזוג ומאתרים מקום מתאים להקמת המושבה.

הנקבה מתחילה להטיל ביצים, והמושבה גדלה בהדרגה עם התפתחות הצאצאים. במושבות מבוססות עשויים להיווצר מתרבים חלופיים, היכולים להשתתף ברבייה בתוך המושבה, ובמקרים מסוימים להחליף מתרבים ראשוניים שאבדו.

במין קיימת כת פועלים אמיתית, המבצעת את מרבית עבודות מרבית עבודות המושבה, ובהן איסוף מזון, חפירת מחילות, בניית מעברים וטיפול בצאצאים

הפועלים נעים באמצעות מערכת מחילות תת־קרקעיות ומעברים מוגנים. כאשר מקור מזון נמצא מעל פני הקרקע, הם עשויים לבנות צינורות מעבר המכונים לעיתים צינורות בוץ (Mud tubes). צינורות אלה בנויים מחלקיקי קרקע ומחומרים אורגניים המלוכדים בהפרשות הטרמיטים, ומאפשרים מעבר מוגן תוך צמצום החשיפה להתייבשות ולאויבים.

המין ניזון בעיקר מעץ ומחומר צמחי מת המכיל תאית. הפועלים חודרים לחלקי עץ רכים או לחים יחסית ומכרסמים בהם מחילות פנימיות. פעילותם עשויה להתפתח גם בתוך שורשים ובאזור צוואר השורש של עצים. פירוק התאית מתאפשר באמצעות פעילות אנזימטית ובסיוע מיקרואורגניזמים סימביוטיים במעי האחורי, ובהם פרוטיסטים שוטוניים וחיידקים. תוצרי התסיסה משמשים מקור אנרגיה לטרמיטים.

הקן תת־קרקעי וכולל מערכת של מחילות, חללים ואזורי פעילות המקשרים בין מקומות הקינון למקורות המזון. במין זה עיקר מערכת הקינון נסתרת בתוך הקרקע ובחומר העצי שבו פועלים הטרמיטים.

המושבה עשויה לנצל במקביל מספר מקורות מזון, ובהם שורשי עצים, גזעים נרקבים, ענפים מתים וחלקי עץ המצויים במבנים. מערכת המחילות מאפשרת לפועלים לנוע בין מקורות המזון תוך שמירה על תנאי לחות מתאימים.

במקומות שבהם קיימת פעילות ממושכת עשויים להיווצר חללים בתוך העץ, ובהם מצטברים חומרי בנייה, הפרשות וחלקיקי קרקע. לעיתים נותרים פני העץ החיצוניים שלמים יחסית, אף שחלקו הפנימי כבר נפגע.

בסוג זה קיימת התמיינות התפתחותית בין מסלול המוביל למתרבים מכונפים לבין מסלול של פרטים חסרי כנפיים המבצעים את עבודות המושבה. הפועלים שייכים למסלול חסר הכנפיים, אך בניגוד לפועלים של מיני טרמיטים מפותחים מסוימים, חלקם עשויים לשמור על יכולת להתמיין למתרבים חלופיים.

בסביבה הטבעית משתתף טרמיט מרושת בפירוק עץ מת וחומר צמחי עשיר בתאית. פעילותו תורמת למחזור החומר האורגני בקרקע ולפירוק שורשים, גזעים וענפים מתים. עם זאת, בישראל נחשב המין לאחד הטרמיטים בעלי החשיבות הכלכלית, בשל יכולתו לפגוע בעצים חיים ובחלקי עץ במבנים.

במחקר שדה ממושך שנערך בישראל על טרמיטים בעצים, תועדה פעילות של אוכלוסיות שיוחסו ל־R. clypeatus במיני עצים שונים, ובהם אורן איקליפטוס, צפצפה, ודולב פעילות תועדה גם בעצי פרי ובהם תפוח, שזיף, זית והדרים, וכן בגפנים.

הטרמיטים עשויים לפגוע בשורשים ובצוואר השורש, ולעיתים לחדור לחלקי עץ פגועים או מוחלשים. פגיעה ממושכת עלולה להחליש את העץ, אך אין להניח שכל פעילות טרמיטים בעץ חי היא הגורם הראשוני להיחלשותו.

במבנים עלולים הפועלים לפגוע במשקופים, בקורות, ברצפות עץ, ברהיטים ובמוצרי עץ אחרים. הפגיעה עשויה להתפתח בחלקיו הפנימיים של העץ, ולכן לא תמיד ניתן להבחין בה בשלבים הראשונים. טרמיט מרושת קשור בדרך כלל למערכת קינון תת־קרקעית ולמקורות לחות בקרקע או בעץ.

התמונות צולמו ביער בין שמן וביער שוהם. מידע על תפוצת המינים שתועדו בישראל נמצא באוסף טרמיטים של PHTCenter.

המין טרמיט החולות מוכר מאזורים צחיחים וצחיחים למחצה בצפון אפריקה, במזרח אפריקה ובחצי האי ערב. תפוצתו כוללת, בין היתר, את מצרים, סודאן, אריתריאה, אתיופיה, לוב, אלג'יריה, מדינות בחצי האי ערב וישראל.

בסודאן הוא נמנה עם הטרמיטים הנפוצים באזורים החוליים לאורך חוף הים האדום ובאזור דלתת טוקאר. באזורים אלה תועדה פעילותו בסמוך לצמחייה מדברית, לרבות עצי שיטה (Acacia), צמחי פתילת המדבר (Calotropis) וצמחי מלחה.

הקן תת־קרקעי, וכולל מערכת של חללים ומחילות המחברים בין אזורי הקינון לבין מקורות המזון. המושבות עשויות להתפרש על פני שטחים נרחבים יחסית, והמחילות מאפשרות לפועלים המדומים לנוע בקרקע תוך צמצום החשיפה להתייבשות ולטורפים.

טרמיט החולות מותאם לחיים בסביבות מדבריות, שבהן זמינות המים מוגבלת ותנאי הטמפרטורה והלחות משתנים במידה ניכרת. המושבות מתפתחות בקרקע, והפרטים יוצאים לאיסוף מזון באמצעות מערכת מחילות תת־קרקעיות ומעברים מוגנים. פעילותם עשויה להתרכז במקומות שבהם קיימים מקורות לחות וחומר צמחי מתאים.

המין ניזון בעיקר מחומר צמחי עשיר בתאית, ובהם זרדים, ענפים יבשים, חלקי עץ מתים, עשבים ועלים שנשרו. הוא עשוי לנצל גם שאריות צמחיות המצויות על פני הקרקע ומקורות נוספים של חומר אורגני. פעילות ההזנה תורמת לפירוק חומר צמחי מת ולמחזור החומר האורגני במערכות מדבריות.

במושבה אין כת פועלים אמיתית וקבועה. את מרבית עבודות המושבה מבצעים פועלים מדומים (Pseudergates), שהם פרטים צעירים בעלי גמישות התפתחותית. הם אוספים מזון, חופרים מחילות, מתחזקים את הקן ומטפלים בביצים ובצאצאים. מערכת הכתות מבוססת בעיקרה על מסלול התפתחות ליניארי, שבו הפועלים המדומים עשויים להמשיך ולהתפתח למתרבים מכונפים או להתמיין לחיילים.

לצד מסלול זה קיימת גם הסתעפות התפתחותית מאוחרת, שבה נוצרים פרטים גדולים וחסרי כנפיים, שאיבדו את יכולתם להתפתח למתרבים מכונפים. הם מתאפיינים בעתודות שומן מפותחות ובמערכת עיכול שאינה מכילה בדרך כלל מזון. פרטים אלה עשויים להתמיין לחיילים גדולים במיוחד, וכך נוצרת שונות מורפולוגית ניכרת בין החיילים באותה מושבה.

המושבות עשויות להגיע לממדים גדולים מאוד. במחקר ההתפתחותי הועלתה הערכה שמושבות בוגרות עשויות לכלול מאות אלפי פרטים, אך מספרם המדויק משתנה ככל הנראה בהתאם לגיל המושבה, לתנאי הסביבה ולזמינות המשאבים.

במצרים נחשב המין לאחד ממיני הטרמיטים הגורמים נזק לרכוש ולגידולים חקלאיים, בעיקר באזורים מדבריים וביישובים הסמוכים להם. דווח על נגיעות במבנים כפריים ובמבנים עירוניים, שבהם הטרמיטים פוגעים בקורות עץ, בעמודים וברכיבים אחרים המכילים תאית.

באזורי נאות המדבר ובדרום מצרים תועדו נזקים לעצי תמר, זית, שיטה ועצים נוספים. הפעילות עשויה להתרכז בחלקי העץ התחתונים, בבסיסי הגזעים ובאזורים שבהם קיימים תנאים מתאימים של לחות וחומר צמחי זמין. נגיעות ממושכת עלולה להחליש חלקי עץ נגועים, בעיקר כאשר העצים פגועים או מוחלשים מסיבות אחרות.

בתצפית שנערכתי באזור עין יהב נמצאו מושבות ופעילות של טרמיט החולות במחילות שהתפתחו בשכבת הזרדים והעלים המתים של עצי אשל ובאזור ראשון לציון נמצאה פעילות המין מתחת לפסולת עץ ששימשה לבנייה. בישראל על פי תצפיות השדה המקומיות שנמסרו לא תועדה חדירה פעילה לתוך מבנים.

תחום תפוצתו הטבעי של המין טֶרְמִיט קָרִיבִּי לא היה ידוע במשך שנים רבות. שמו האנגלי מתייחס לאזור האיים הקריביים ותיאורו המדעי הראשון מתבסס על דגימות שנאספו בג'מייקה. מחקרים ביוגאוגרפיים מצביעים על כך שמוצאו הטבעי של המין באזור החוף המדברי של פרו וצפון צ'ילה, שבו שוררים תנאי יובש קיצוניים. באזור זה הוא מתקיים גם בעץ מת של עצים חיים ומתים, בעיקר בבתי גידול הסמוכים לערוצי נחלים ובאזורים חקלאיים מושקים.

משערים שהפצתו הראשונית אל אזורים אחרים באמריקה ולאיים הקריביים התרחשה באמצעות ספינות עץ וסחורות נגועות בתקופת ההתפשטות הקולוניאלית האירופית. בהמשך תרמו המסחר הבין־לאומי והובלת רהיטים, חומרי בנייה ומוצרי עץ להרחבת תפוצתו לאזורים נוספים בעולם.

כיום נחשב המין לאחד הפולשים הנפוצים והמזיקים ביותר בעולם במשפחה זו. הוא התבסס באזורים טרופיים וסובטרופיים רבים, ובהם האיים הקריביים, פלורידה, הוואי, אזורים באמריקה המרכזית והדרומית, אפריקה, אוסטרליה, איים באוקיינוס האטלנטי ואזורים נוספים בעולם. המין תועד גם במקומות חריגים מבחינת תנאי האקלים והגובה, לרבות בוגוטה שבקולומביה. דיווחים ממקומות כאלה אינם מעידים בהכרח על קיומן של אוכלוסיות מבוססות בטבע. בישראל הוא ככל הנראה הוחדר בתחילת שנות ה־2000. עם זאת, מועד ההחדרה המדויק ומידת התבססותו בארץ אינם ברורים דיים.

באזורים שאליהם פלש, המין מתפתח בעיקר בעץ מעובד המוגן מפני גשם וממקורות מים חופשיים, כגון קורות עץ במבנים, רהיטים, דלתות, משקופים, רצפות עץ וחלקי עץ בסירות. יכולתו להתקיים בתוך עץ יבש יחסית, ללא מגע עם הקרקע, מאפשרת את העברתו למרחקים גדולים באמצעות פעילות אנושית.

עם זאת, המין אינו מוגבל לחלוטין למבנים ולעץ מעובד. בשנת 2023 פורסם תיעוד של אוכלוסיות שהתפתחו בתנאי שטח באזור דח'לה שבסהרה המרוקאית, בתוך עץ מת של עצים ובגבעולים חלולים של צמחים. תנאי האקלים באזור זה דומים לאלה השוררים בתחום תפוצתו הטבעי בדרום אמריקה.

מעופי הכלולות מתרחשים בשעות הדמדומים והלילה, בדרך כלל בעונות חמות, ומועדיהם משתנים בהתאם לאזור הגאוגרפי ולתנאי הסביבה. המתרבים המכונפים נמשכים למקורות אור, והופעתם בתוך מבנים עשויה להיות אחד הסימנים הראשונים לנגיעות.

לאחר מעוף הכלולות משילים המתרבים את כנפיהם, וזכר ונקבה מתחברים לזוג. הזוג מאתר סדק, חריץ או חלל מתאים בעץ, חוצב תא ראשוני ואוטם את פתחו. בתא זה מתרחשת ההזדווגות, והנקבה מתחילה להטיל ביצים. בהמשך מתרחבת מערכת המחילות בהתאם לגידול המושבה.

המושבה מתפתחת בתוך העץ, המשמש מקור מזון ומחסה, ללא צורך בקשר ישיר עם הקרקע. במין אין כת פועלים אמיתית וקבועה, ואת עבודות המושבה מבצעים בעיקר פועלים מדומים (Pseudergates), שהם פרטים צעירים בעלי גמישות התפתחותית. הם חוצבים מחילות בעץ, ניזונים ממנו, מטפלים בצאצאים ומזינים את החיילים ואת יתר הפרטים במושבה.

המין מסוגל לפתח מתרבים חלופיים (Neotenic reproductives) מתוך פרטים צעירים במושבה. יכולת זו עשויה לסייע בהמשך הרבייה לאחר אובדן המתרבים הראשוניים או לאחר התפצלות חלק מהמושבה, ולתרום לשרידותה.

המושבות קטנות יחסית, אך מושבות מפותחות עשויות לכלול מאות פרטים. התפתחותן איטית, והן עשויות להתקיים במשך שנים רבות בתוך אותו פריט עץ. קצב ההתפתחות מושפע מטמפרטורה, מלחות, מאיכות העץ ומתנאי הסביבה. בתנאים שתוארו בספרות, החיילים הראשונים עשויים להופיע כשנתיים עד שלוש לאחר ייסוד המושבה, ואילו המתרבים המכונפים הראשונים מופיעים בדרך כלל לאחר כחמש שנים. במושבות בוגרות עשויים להיווצר מתרבים מכונפים נוספים בתקופות המתאימות למעופי כלולות. מושבות עשויות להתקיים למעלה מעשר שנים.

המין ניזון מעץ יבש יחסית, מעצים קשים ורכים כאחד. פירוק התאית מתאפשר באמצעות מיקרואורגניזמים סימביוטיים החיים במעי האחורי. הטרמיטים מנצלים את הלחות המצויה בעץ ואת המים הנוצרים בתהליכים מטבוליים, ומסוגלים להתקיים ללא גישה למקור מים חופשי.

המין נחשב למזיק כלכלי חשוב של מבנים, רהיטים ומוצרי עץ. הנזק למוצרי עץ נגרם כתוצאה מחציבת מערכת מנהרות בתוך העץ ונזקיו עשויים להתפתח לאורך שנים מבלי להתגלות.

התמונות צולמו בבניין רב־קומות בתל אביב, שבה התגלתה נגיעות בטרמיטים בין שכבות רצפת פרקט מעץ שיובא מארצות הברית. הנגיעות התגלתה בעקבות מעוף כלולות שהתרחש בתוך הדירה. במהלך הבדיקה נמצאו פרטים מכתות שונות, ובהם מתרבים, חיילים ופועלים מדומים, וכן ביצים שהוטלו במושבה. ממצאים אלה מעידים על קיומה של מושבה פעילה שהתפתחה בתוך העץ.

המין טֶרְמִיט פֵנִיקִי מוכר מישראל, מלבנון ומקפריסין. בישראל הוא מתפתח בעיקר בעץ מת ובחלקים מתים או פגועים של עצים חיים. התפתחות המושבות בתוך ענפים וגזעים עלולה להחליש את חלקי העץ הנגועים ולהגדיל את הסיכון לשבירתם.

המושבה מתפתחת בתוך העץ המשמש מקור מזון ומחסה, ללא צורך בקשר ישיר עם הקרקע. הפרטים חוצבים בעץ מערכת מחילות וחדרים המשמשים להזנה, לתנועה, לרבייה ולגידול הצאצאים. התפתחות המושבות בתוך ענפים וגזעים עלולה לפגוע ברקמות העץ, להחליש ענפים ולהגדיל את הסיכון לשבירתם. בדומה למינים אחרים במשפחת טרמיטי העץ, אין במושבה כת פועלים אמיתית וקבועה. את עבודות המושבה מבצעים בעיקר פועלים מדומים (Pseudergates), שהם פרטים צעירים בעלי גמישות התפתחותית. הם חוצבים מחילות, ניזונים מן העץ, מטפלים בצאצאים ומזינים את החיילים ואת יתר הפרטים הזקוקים להזנה.

המושבות קטנות והתפתחותן איטית. במינים קרובים בסוג Kalotermes תוארו מושבות הכוללות עשרות עד מאות פרטים, ולעיתים יותר. הפרטים הצעירים עשויים להמשיך להתפתח במסלולים שונים ולהתמיין לחיילים או למתרבים. במינים קרובים מוכרת גם התפתחות של מתרבים חלופיים (Neotenic reproductives), העשויים להחליף מתרבים ראשוניים שאבדו ולאפשר את המשך קיומה של המושבה.

המידע על מחזור החיים של K. phoeniciae עדיין מוגבל, וחלק מהתיאור הביולוגי מבוסס על מחקרים שנערכו במין הקרוב K. flavicollis. במין זה מתרחשים מעופי כלולות בעיקר בסוף הקיץ ובסתיו, בהתאם לתנאי הסביבה. לאחר מעוף הכלולות המתרבים משילים את כנפיהם, וזכר ונקבה מתחברים לזוג. הזוג חודר לסדק או לחלל מתאים בעץ, חוצב תא ראשוני ומתחיל בהקמת מושבה חדשה. בהמשך הנקבה מטילה ביצים, והמושבה מתרחבת בהדרגה עם התפתחות הצאצאים. מועדי מעוף הכלולות וקצב התפתחות המושבה של K. phoeniciae בישראל עדיין מחייבים תיעוד.

המין ניזון מעץ ומחומרים צמחיים עשירים בתאית. פירוק התאית מתאפשר באמצעות מיקרואורגניזמים סימביוטיים החיים במעי האחורי, ובהם פרוטיסטים שוטוניים וחיידקים. פעילותם מסייעת בפירוק מרכיבי העץ וביצירת תוצרי תסיסה המשמשים מקור אנרגיה לטרמיטים.

בניגוד למיני טרמיטי עץ יבש המתקיימים בעיקר בעץ מעובד ויבש מאוד, בני הסוג Kalotermes מתפתחים גם בעץ בעל תכולת לחות גבוהה יחסית, לרבות חלקים מתים של עצים חיים. הם אינם זקוקים לקשר עם הקרקע, אך זקוקים ללחות מספקת בעץ שבו מתפתחת המושבה.

הנזק לעצים נגרם כתוצאה מאכילת העץ ומחציבת מחילות בענפים ובגזעים. פעילות זו עשויה להחליש את החלקים הנגועים ולתרום לשבירת ענפים, בעיקר כאשר העץ נפגע קודם לכן מגורמים אחרים. המושבות עשויות להתפתח במשך שנים מבלי שהנגיעות תתגלה, משום שמרבית פעילותן מתרחשת בתוך העץ.

מדגימות שקבלתי ובבדיקות שבצעתי בישראל נמצאה פעילות של קיני טֶרְמִיט פֵנִיקִי בגזעי עצי חרוב, אבוקדו, אפרסמון, מנגו וגם בדקל וושינגטוניה. על פי התצפיות שברשותי, לא נמצאו עד כה מושבות של המין שהתפתחו בתוך בתי מגורים בישראל. עם זאת, היעדר דיווחים כאלה אינו שולל אפשרות להתפתחותו בעץ המצוי במבנים בתנאים מתאימים.

בטבע, טרמיט סיני מתפתח בתוך האזורים המתים של שיחים החיים באזורי חולות כאשר הקן הוא תת-קרקעי. הקן ברוב המינים במשפחה זו מכיל לא יותר ממספר מאות של פרטים ובטרמיט סיני דווח על קינים בהם חיים עד 6000 פרטים (בממוצע כ- 1300 פרטים). הקן של טרמיט סיני בנוי מאוסף של תעלות וחללים בעץ, כאשר רוב התעלות נחפרות בכיוון סיבי העץ. תחילת התבססות הקן היא תת קרקעית כאשר עם התבגרות הקן וחיפוש של המזון משנה כל הקן את מיקומו בהתאם לזמינות המזון גם לאזורים מעל פני הקרקע. קינים המתפתחים בתוך מגורי האדם בחיפוש אחר מקורות מזון מתגלים עקב נזק למשקופי דלתות, ריהוט, כבלי חשמל וטלפון תת-קרקעיים ועוד. הקינים יכולים להתפתח בקומה מסוימת ולעבור בין הקומות דרך התקרות/רצפות.

תפוצת המין טֶרְמִיט הַקָּצִיר משתרעת במזרח התיכון, והוא דווח מישראל, מירדן, מעיראק ומדרום־מזרח טורקיה.

בישראל המין מוכר בעיקר מאזורים צחיחים וצחיחים למחצה, מאזור באר שבע והנגב ועד הערבה ואילת. הוא מצוי בבתי גידול מדבריים, בשטחים פתוחים ובאזורים שבהם מצטברים עשבים יבשים ושאריות צמחיות.

טרמיט הקציר הוא מין תת־קרקעי היוצא לאיסוף מזון על פני הקרקע. בניגוד למיני טרמיטים הניזונים בעיקר מעץ, מין זה מתמחה באיסוף חומר צמחי יבש, בעיקר עשבים, גבעולים, קש, מוץ וחלקי צמחים מתים. במחקרים שנערכו בנגב נמצא כי הפועלים מעדיפים חומר צמחי עשבוני על פני חומר מעוצה.

הפעילות מחוץ לקן מתרחשת בעיקר בשעות הלילה ובשעות שבהן תנאי הטמפרטורה והלחות מתאימים. עם זאת, תועדה פעילות גם בשעות היום, לרבות בשעות הצהריים בחודשי הקיץ. חלק מהפועלים בעלי פיגמנטציה כהה יחסית ועיניים מורכבות מפותחות, המאפשרות להם לפעול מחוץ לקן.

הקן תת־קרקעי ומורכב ממערכת של חדרים, גלריות אחסון ומחילות צרות, המחברות בין חלקיו השונים ובין אזורי הקינון לפני הקרקע.

הפועלים יוצאים לאיסוף מזון דרך פתחים ייעודיים בפני הקרקע. במחקרים שנערכו בנגב נמצא כי פעילות האיסוף מתרכזת בדרך כלל בסביבתם הקרובה של הפתחים, ברדיוס של כ־20 ס"מ. באזור זה הפועלים חותכים חלקי צמחים יבשים לפיסות קטנות ומעבירים אותם אל הקן.

החומר הצמחי שנאסף מועבר דרך מחילות הובלה צרות אל גלריות אחסון תת־קרקעיות. במחקר שנערך בנגב נמצא כי נפחן הממוצע של גלריות האחסון היה כ־9 סמ"ק. מרביתן נמצאו בעומק של עד כ־15 ס"מ מתחת לפני הקרקע.

הדפנות של הגלריות ושל המחילות מחוזקות בחומר מלוכד, המורכב מחלקיקי קרקע המלוכדים באמצעות הפרשות רוק של הטרמיטים (Carton) היוצר מבנה יציב יותר מהקרקע המקיפה אותו.

פתחי איסוף המזון עשויים להיסגר באופן חלקי בחומר מלוכד כאשר אינם משמשים למעבר פעיל. באזורים שבהם פעילות הטרמיטים רבה תועדה צפיפות של עד כ־25 פתחי איסוף למ"ר ועד כ־70 גלריות תת־קרקעיות למ"ר.

חלקי הקן העמוקים יותר כוללים אזורי קינון שבהם מצויים המתרבים והפרטים הצעירים.

במין קיימת כת פועלים אמיתית, המבצעת את מרבית עבודות המושבה. הפועלים אוספים מזון, חופרים מחילות, בונים ומתחזקים את חדרי הקן, מטפלים בביצים ובצאצאים ומזינים את יתר חברי המושבה. התפתחות הכתות מבוססת על מסלול מסועף, שבו מסלול ההתפתחות של הפועלים נפרד ממסלול ההתפתחות המוביל למתרבים המכונפים. החיילים מתמיינים ממסלול ההתפתחות של הפרטים חסרי הכנפיים, באמצעות שלב קדם־חייל.

לטרמיט הקציר תפקיד חשוב בפירוק חומר צמחי מת ובמחזור הפחמן והחנקן במערכות האקולוגיות המדבריות של הנגב. הפועלים אוספים חומר צמחי מפני הקרקע ומעבירים אותו אל הגלריות התת־קרקעיות, שבהן הוא נאגר, נצרך ומתפרק. בכך הם משנים את פיזור החומר האורגני בין פני הקרקע לשכבות הקרקע העליונות.

מחקר שפורסם בשנת 2003 בדק את השפעת פעילותו של המין טֶרְמִיט הַקָּצִיר על תהליכי שחרור החנקן ועל נשימת הקרקע בנגב הצפוני.

החוקרים בדקו חומר צמחי בשלבים שונים של עיבוד בידי הטרמיטים, גללים וחומר מדפנות הגלריות, לאחר הרטבה בתנאי מעבדה. נמצא כי הרטבת החומרים הובילה לשחרור ראשוני של חנקן מינרלי, ולאחריו לקיבוע חלק מהחנקן בידי מיקרואורגניזמים.

הממצאים מלמדים כי פעילות הטרמיטים משפיעה על אגירת חומר אורגני בקרקע, על זמינות החנקן ועל תהליכי הפירוק והמינרליזציה. באמצעות איסוף החומר הצמחי, בניית הגלריות ושינוי התכונות הפיזיקליות והביולוגיות של הקרקע, טרמיט הקציר ממלא תפקיד של מהנדס מערכת אקולוגית (Ecosystem engineer) בסביבה המדברית.

התמונות צולמו בגינה של בית מגורים בדימונה תועדה פעילות של טרמיט הקציר בשעות הצהריים, לרבות בתוך אזורי איסוף מזון ומתחת לפסולת קרשים. תצפיות נוספות נערכו באזור שבטה ומצפה רמון שבנגב, שם נמצאה פעילות המין מתחת לאבנים. על פי ממצאי שדה שנאספו, לא תועדה חדירה של המין לתוך בתי מגורים בישראל.