תפוצת המין חִדְקוֹנִית הַבּוּצִין משתרעת באזור מזרח הים התיכון ודרום־מזרח אירופה, וכוללת את ישראל, טורקיה, יוון ואזור הבלקן.

המין מתפתח על מיני בוצין  (Verbascum)ממשפחת הלועניתיים, ונחשב מונופגי או אוליגופגי על בני סוג זה. הנקבה קודחת בחורף ובאביב חלל קטן ברקמת העלה, לרוב באזור עורקי העלה, ומטילה בתוכו ביצה. ההטלה מתבצעת בעיקר בחורף ואביב.

הזחל מתפתח על גבי עלי הפונדקאי באופן גלוי, בניגוד לרוב זחלי החדקוניות, כשהוא צמוד לצמח באמצעות הפרשה צמיגית המופרשת מפי הטבעת. הפרשה זו מגינה על הזחל מפני התייבשות, מסייעת בהיצמדות לפונדקאי, וככל הנראה גם מפחיתה טריפה וטפילות.

הזחל, חסר רגלים נע על הפונדקאי בעזרת תנועה גלית מתמשכת של הגוף קדימה תוך כדי הפרשה של חומר הכיסוי הצמיגי. בזמן ההתגלמות יוצר הזחל קופסית צהבהבה קשיחה מחומר המופרש ומתגלם בתוכה, בדרך כלל, בצדו התחתון של עלה הפונדקאי.

מחזור החיים חד־שנתי. הבוגרים פעילים בעיקר בחורף ובאביב, והדור החדש מופיע לקראת תחילת הקיץ ונכנס נכנסים למסתור ולעיתים לדיאפאוזה קיצית עד לעונת הפעילות הבאה.

התמונות צולמו בגדרה, שוהם, וארסוף.

תפוצת המין משתרעת מדרום אירופה (חצי האי האיברי, צרפת, איטליה ויוון), דרך צפון אפריקה (מרוקו ואלג'יריה), מזרח הים התיכון (טורקיה, סוריה, ירדן, קפריסין וישראל), אזור הים השחור והקווקז ועד איראן.

המין מתפתח בעיקר על מיני חומעה (.Rumex spp) ממשפחת הארכוביתיים. בישראל תועד גם על אמיך קוצני אך מעמדו כפונדקאי עיקרי אינו ברור.

הבוגרים פעילים בשעות היום החמות ומזדווגים על הצמח הפונדקאי. הנקבות מטילות ביצים בודדות בקרקע סמוך לבסיס הצמח ולעיתים מכסות אותן בהפרשה מגינה. הזחלים מתפתחים בקרקע סמוך לבית השורשים של הפונדקאי וניזונים מבסיס הגבעול ומשורשים צדדיים. ההתגלמות מתרחשת בתוך תא קרקעי סמוך לפונדקאי. המין חורף בדרך כלל כבוגר בקרקע.

ככל הידוע, המין מעמיד דור אחד בשנה. התמונות צולמו בירושלים.

המין חִדְקוֹנִית הַסּוֹכְכִיִּים נפוץ ברוב אזורי אירופה ובמזרח הים התיכון, כולל טורקיה, קפריסין וישראל.

הפונדקאים שייכים בעיקר למשפחת הסוככיים וביניהם גזר הבר גזר קיפח, גזר עדין ומינים נוספים. מטורקיה דווח על נזק בגידולי פטרוזיליה, הנגרם מאכילת הבוגרים והזחלים על העלים, הנבטים וקודקודי הצמיחה, דבר העלול לגרום לעצירת ההתפתחות ולאובדן הערך המסחרי של היבול.

הנקבות מטילות במהלך חייהן בדרך כלל 150–400 ביצים. הביצים מוטלות בתוך רקמת הצמח לאחר קידוח חלל קטן. הזחל הצעיר ניזון תחילה באכילה תת־אפידרמלית, ובהמשך עובר לאכילה חיצונית על העלים והתפרחות.

הזחל הבוגר מגיע לאורך של כ־3.8 מ"מ ולרוחב של כ־1.5–2.0 מ"מ. צבעו ירוק בהיר עד ירוק־צהבהב, ועל גבו חמישה פסים אורכיים לבנים, שלושה בגב ושניים בצדדים. הראש קטן ושחור מבריק. על בית החזה הקדמי מצויה נקודה חומה קשקשית הנחתכת לאורך קו האמצע ואינה מגיעה לשוליים הצדדיים.

ההתגלמות מתרחשת בתוך פקעת משיית לבנה הנארגת בין תפרחות הפונדקאי או במקומות מסתור על גבי הצמח. הבוגר נשאר בתוך הפקעת יום או יומיים לאחר ההגחה ולעיתים ניזון ממנה.

בקיץ נכנסים הבוגרים לתרדמת קיץ (אסטיבציה). לאחר יציאתם מהתרדמה, בסתיו ובחורף, מתחדשת פעילות הרבייה וההטלה.

התמונות צולמו על תפרחות של גזר קיפח בשוהם.

תפוצת המין חִדְקוֹנִית הָאַסְפֶּסֶת רחבה ומשתרעת על פני אירופה, צפון אפריקה, המזרח התיכון, מערב ומרכז אסיה עד יפן, וכן בצפון אמריקה, לשם הובא והתבסס כמזיק חקלאי חשוב. תפוצתו חופפת לאזורי גידול של קטניות מספוא, ובעיקר אספסת.

המין מוזכר בספרות האנטומולוגית בישראל כבר בפרסומי בודהיימר, והשם העברי מבוסס על פרסום משנת 1958 (השדה, כרך ל"ט), שבו תואר מחזור החיים של המין בישראל. שם זה מופיע גם בפרסומי שה״מ.

הבוגרים ניזונים מעלים ונצרים צעירים של קטניות ויוצרים חורים רחבים ולא סדירים ברקמת העלים.

הנקבות מטילות ביצים בעיקר בסוף הסתיו ובמהלך החורף, בתוך גבעולי האספסת. לצורך כך קודחת הנקבה חלל קטן בגבעול ומטילה בו קבוצות ביצים. במהלך חייה מטילה הנקבה בדרך כלל כמה מאות ביצים (לעיתים עד כ־800). פעילות ההטלה מתקיימת בעיקר בטמפרטורות של כ־15°–20° צלסיוס ופוחתת כאשר הטמפרטורה יורדת מתחת לכ־10° צלסיוס.

הזחל הבוקע נשאר בתוך הגבעול במשך 3–4 ימים וניזון ממנו, ולאחר מכן יוצא וניזון מעלים וניצני פריחה. צבעו בתחילה צהבהב ובהמשך ירוק, עם פס גב לבן וקופסת ראש חומה. ההתפתחות כוללת ארבע דרגות זחל.

ההתגלמות מתרחשת בתוך פקעת משיית לבנה הנארגת בין עלים או במקומות מסתור על גבי הצמח. הבוגר נשאר בתוך הפקעת יום או יומיים לאחר ההגחה ולעיתים ניזון ממנה.

בקיץ נכנסים הבוגרים לתרדמת קיץ. לאחר יציאתם מהתרדמה, בסתיו ובחורף, מתחדשת פעילות הרבייה וההטלה.

המין חִדְקוֹנִית הָאַסְפֶּסֶת ניזון ממיני תלתן שונים, אך הפונדקאי העיקרי הוא האספסת (Medicago sativa). זהו מזיק מרכזי בגידולי אספסת: הזחלים והבוגרים ניזונים מעלים ומאמירי הצמיחה ועלולים לגרום לפגיעה משמעותית ביבול. התמונות צולמו בשוהם ובקיבוץ עינת.

תפוצת המין חִדְקוֹנִית הַיַּרְבּוּז דווחה מאירופה (מדרום צרפת קפריסין ויוון), אסיה (טורקיה, ישראל, חצי האי הערבי, עיראק, איראן, סוריה, ירדן ועד פקיסטן) ובאפריקה (אנגולה, צ'אד, מצרים). המין דווח גם מהאיים הקנריים, שם ככל הנראה הובא עם צמחי פונדקאי מיובאים מהסוג יבוז.

תקופת הפעילות של הבוגרים באזור הים־תיכוני היא לרוב בסתיו–תחילת החורף (בקירוב מאוקטובר עד דצמבר), אך עשויה להשתנות בהתאם לתנאי האקלים המקומיים. הבוגרים בעלי יכולת תעופה טובה וניזונים מעלי הפונדקאים, לעיתים תוך גרימת כרסום אופייני.

הנקבה מטילה ביצים בתוך רקמת הענפים או הגבעולים, לאחר קידוח חור בעזרת החדק. פתח ההטלה נאטם בהפרשה.

הזחלים מתפתחים בתוך רקמות הצמח, יוצרים מנהרות ונעים לרוב במורד הגבעול לכיוון בסיס הצמח. פגיעתם גורמת להתנפחות הגבעול, פיצול לאורך הגבעול, עיכוב בצמיחה וקמילה של הצמח. ההתגלמות מתרחשת בתוך הגבעול או סמוך לפני השטח שלו, והזחל מותיר שכבה דקה של רקמה חיצונית המשמשת כמעין "חלון יציאה" לבוגר.

המין ניזון על גבי צמחי ממשפחת הַיַּרְבּוּזִיִּים (Amaranthaceae) ובעיקר ממינים השייכים לסוג  יַרְבּוּז, קיימים גם דיווחים על פונדקאים נוספים, ובהם מינים במשפחת האשליים. מטורקיה דווח על נזק שנגרם לעלים של עצי שקד צעירים.

במדינות רבות כולל ישראל מיני ירבוז רבים הם עשבים פולשים המסיביים נזקים בחקלאות והגורמים ולהפסדים כלכלים ניכרים. חלקם פיתחו עמידות לקוטלי עשבים. בשל כך נבדק הפוטנציאל של המין חִדְקוֹנִית הַיַּרְבּוּז כסוכן להדברה ביולוגית. מחקרים מסוימים מצביעים על יכולת פגיעה בצמחי הירבוז, אך היישום המעשי תלוי בגורמים אקולוגיים, סגוליות פונדקאי ובטיחות סביבתית. התמונות צולמו במושב בני עטרות על גבי ירבוז שרוע.

תפוצת המין חִדְקוֹנִית הַקִּפּוֹדָן משתרעת בדרום אירופה, בצפון אפריקה, באזור מזרח הים התיכון, בקווקז ובמערב ומרכז אסיה, כולל ישראל.

הזחלים והגולם מתפתחים בתוך קרקפות של מיני קיפודן (Echinops) ממשפחת המורכבים, תוך העדפה למינים מסוימים של הסוג. בישראל מתפתח המין בעיקר על קיפודן מצוי (Echinops adenocaulos).

הבוגרים ניזונים מעלים ומגבעולים של הפונדקאי. הנקבות קודחות באמצעות החדק שקע בבסיס קרקפת של פרח צעיר ומטילות לתוכו ביצים, ולאחר מכן אוטמות את פתח ההטלה בהפרשה ירקרקה המעורבת בפסולת צמחית. לאחר התייבשות ההפרשה משחירה ומאפשרת זיהוי קל של מקום ההטלה. בקרקפת אחת ניתן למצוא בין ביצה אחת ל־23 ביצים (כ־4 ביצים בממוצע).

הזחלים הבוקעים ניזונים מרקמת הקרקפת ומהזרעים במשך כחודש עד חודש וחצי. בסיום התפתחותם מתגלמים בתוך הקרקפת בתא קשיח. המין מעמיד דור אחד בשנה. הבוגרים של הדור החדש יוצאים בסוף הקיץ וחורפים כשהם מסתתרים מתחת לאבנים, בין עלים יבשים או בקרקע עד לעונת הפעילות הבאה.

התמונות צולמו בשוהם ומודעין.

תפוצת המין משתרעת בדרום ובמרכז אירופה, דרך אזור הבלקן ומזרח הים התיכון ועד טורקיה וישראל.

הזחלים והגולם מתפתחים בגבעולים של צמחים ממשפחת המצליבים ובהם ילקוט הרועים, צנון מצוי ומיני כרוב. המין תועד גם על רכפת הצבעים, אך מעמדה כפונדקאי עיקרי אינו ברור.

באביב הבוגרים יוצאים ממקומות החריפה ועפים לאזורי גדילת הפונדקאים, שם הם ניזונים מעלים ומפרחים. הנקבות מטילות ביצים בגבעולי הפונדקאי, והזחל הבוקע חודר לתוך הגבעול, יוצר בו מחילות אורכיות ומתפתח בתוכו. בדרך כלל מתפתחים בגבעול אחד 1–5 זחלים.

בסוף הקיץ מסיימים הזחלים את התפתחותם ומתגלמים בתוך הגבעול. הבוגרים של הדור החדש מגיחים מן הגבעול ועוברים למקומות מסתור שבהם הם חורפים עד לעונת הפעילות הבאה. באזורים מסוימים, כגון בדרום טורקיה, דווח כי הבוגרים נודדים לבתי גידול הרריים לצורך חריפה.

התמונות צולמו בשוהם ובבן-שמן.

תפוצת המין משתרעת בדרום ובמרכז אירופה, באזור אגן הים התיכון, במזרח התיכון, באסיה הקטנה ובמערב ומרכז אסיה, כולל ישראל.

המין מתפתח בעיקר על צמחים ממשפחת החלמיתיים (Malvaceae) ובהם מיני חלמית (Malva) נטופית (Alcea) והיביסקוס בר (Hibiscus) הזחלים מתפתחים בתוך גבעולי הפונדקאי וניזונים מרקמות ההובלה.

הבוגרים פעילים באביב, ניזונים מעלים צעירים של צמחי הפונדקאי ומזדווגים. הנקבה מכרסמת פתח בגבעול ומטילה בתוכו ביצה, שאותה היא מכסה בהפרשה צמחית. הזחל הבוקע מתפתח בתוך הגבעול במשך מספר שבועות ויוצר בו מחילה אורכית. ההתגלמות מתרחשת בתוך הגבעול, ובסוף האביב או במהלך הקיץ מגיחים הבוגרים מן הצמח.

הבוגרים של הדור החדש עוברים את החורף כבוגרים בתוך הקרקע או בפסולת צמחית סמוכה לצמחי הפונדקאי. באזור תפוצתו מתפתח בדרך כלל דור אחד בשנה.

התמונות צולמו בברקת, קיבוץ עינת ויער בין שמן על גבי חלמית מצויה.

המין דווח ממדינות מרכז ודרום אירופה (מדרום רוסיה ועד ספרד), מאסיה הקטנה ומהמזרח התיכון (כולל איראן וישראל), וכן מצפון אפריקה.

הנקבה מטילה את הביצים סביב שורשי צמח הפונדקאי בעומק של כ-20–30 מ״מ מתחת לפני הקרקע, או על אבנים בסמוך לצמח הפונדקאי. הביצים מונחות בתוך הפרשה שחורה ודביקה, בדרך כלל ביצה אחת עד שתיים בכל גוש הפרשה.

זחלי המין מתפתחים בבית השורשים וגזעים של פונדקאים המשתייכים למשפחת הסוככים, בהם גזר לבן, גזר קיפח, ושומר הגינות. הזחלים עשויים להימצא בעומק של כ-6 ס״מ ואף עמוק יותר בתוך שורשי הפונדקאי. כאשר מתפתחים מספר זחלים באותו פונדקאי הם עלולים לפגוע זה בזה ולעיתים אף לגרום למותם. הזחל מתגלם בקרקע בסמוך לצמח הפונדקאי.

הבוגר מגיח כחודש לאחר ההתגלמות והוא פעיל בעיקר מתחת לעלים או בבסיס הצמח. המין נפוץ בבתי גידול חמים ויבשים בקרבת צמחי הפונדקאי. התמונות צולמו בקרבת מודיעין.

תפוצת המין במקור היא פליארקטית כוללת את מרכז ודרום אירופה, מערב אסיה, אגן הים התיכון (אסיה הקטנה, ישראל ואיראן) ובצפון אפריקה. המין משמש למטרות הדברה ביולוגית של שני מיני קוצים פולשים בסוג קרדה (Carduus) ממשפחת המורכבים, ולכן הוחדר בין היתר לארצות הברית, קנדה, ארגנטינה וניו זילנד.

הנקבות מטילות כ-100–200 ביצים על חפי קרקפות הפריחה של הקוצים או לידם. לאחר ההטלה הנקבה מכסה אותם בחומר צמחי לעוס. הביצים בוקעות לאחר כ-6–9 ימים.

הזחלים חודרים לקרקפת הפריחה וניזונים על רקמת מצעית הפרח וגם על הזרעים המתפתחים בו. בסיום ההתפתחות לאחר בערך 4–6 שבועות הזחל יוצר תא התגלמות בתוך קרקפת הקוץ ומתגלם בתוכו לתקופה של בערך כ-8–14 ימים.

הבוגר נשאר בתוך תא ההתגלמות למשך מספר שבועות ואז מגיח מימנו בקיץ וניזון על עלי הקוצים הפונדקאים. לאחר תקופה קצרה הוא עוזב את הצמח הפונדקאי ומחפש מקום לחורף בו. הבוגר עובר את העונה הקרה ובתחילת האביב באביב הבא חוזר שוב לפעילות.

הפונדקאים של המין הם מיני קוצים ממשפחת המורכבים ובהם מינים בסוג קרדה, קוצן, חוחן וגדילן. הנזק הנגרם לפונדקאי הוא בפגיעה ביכולת הרבייה שלו והפצת הזרעים. התמונות צולמו בקברי המכבים ומושב בני עטרות.

תפוצת המין משתרעת בדרום אירופה, בצפון אפריקה ובמזרח אגן הים התיכון, מחצי האי האיברי דרך צרפת, איטליה ויוון, ומרוקו, אלג'יריה ולוב, מזרחה לטורקיה, קפריסין, סוריה וישראל.

המין אוליגופאגי ומתפתח על צמחים ממשפחת המצליבים (Brassicaceae). הזחלים מתפתחים באזור בית השורשים של צמחי הפונדקאי, ובהם טוּרַיִם צָרֵי-עָלִים (אורוגולה) וכרוב הבר (Brassica oleracea) שממנו בויתו ירקות תרבות חשובים כגון כרוב הגינה, כרובית וברוקולי וכן מינים נוספים כמיני חרדל, לפתית מצויה וצנון מצוי. הבוגרים ניזונים מעלים ומגבעולים של צמחי הפונדקאי.

הנקבה מטילה את הביצים בקרקע בסמוך לבסיס הצמח הפונדקאי. הזחל חודר לבית השורשים וניזון מרקמות השורש וצוואר השורש. מספר הזחלים המתפתחים בבית השורשים של צמח פונדקאי אחד עשוי להגיע לעשרות פרטים. בבדיקות שנערכו בגידולי כרובית נמצאו עד 35 זחלים בצמח אחד. נגיעות גבוהה גורמת לכמישת הצמח ולעיתים אף למותו לפני הבשלת היבול, וכתוצאה מכך להפסדים חקלאיים ניכרים.

הזחל מתגלם בתא התגלמות קרקעי. הבוגרים פעילים באביב וחורפים כבוגרים בקרקע, לרוב סמוך לצמחי הפונדקאי. הדור החדש מופיע בקיץ ועד תחילת הסתיו. המין מעמיד בדרך כלל דור אחד בשנה.

בשדות מעובדים אוכלוסיות המין אינן מגיעות בדרך כלל לצפיפות גבוהה, בין היתר משום שחריש הקרקע לפני הזריעה גורם לתמותה ניכרת של הזחלים עקב פגיעה ישירה וחשיפה לטורפים.

התמונות צולמו בחולון.

המין חִדְקוֹנִית הָאֹרֶז בעל תפוצה עולמית רחבה והוא מלווה את האדם כמזיק אופייני של מוצרי מזון מאוחסנים. בישראל הוא ידוע כמזיק של גרעיני חיטה, אורז, תירס, סורגום, שעורה, אפונה וחימצה, וכן של מוצרי דגן מעובדים כגון פסטה ומוצרים יבשים נוספים.

נזק לגרעינים עשוי להתחיל בשדה ולעבור למחסן, אולם בישראל התפתחות אוכלוסיית המזיק ועיקר הנזק נגרמים באחסון. הבוגרים פעילים, מסוגלים לעוף ולעבור ממקום למקום, וכך להפיץ את הנגיעות בין מוקדי אחסון שונים.

הנקבה מכרסמת חור בתוך הגרעין ומטילה בו ביצה בודדת, שאותה היא אוטמת בהפרשה ג'לטינית המתקשה באוויר. במהלך חייה עשויה הנקבה להטיל כ־250 עד 450 ביצים. הזחל מתפתח בתוך הגרעין וניזון ממנו במשך מספר שבועות. ההתגלמות מתרחשת אף היא בתוך הגרעין, ולאחריה מגיח הבוגר דרך פתח יציאה עגול אופייני. התפתחות זו בתוך הגרעין, כשהפרטים סמויים מן העין, נקראת התפתחות סמויה.

משך מחזור החיים תלוי בטמפרטורה, לחות המוצר. בתנאי התפתחות מיטביים (28–30°C) הזחל מתפתח במשך כ-18 יום בתוך המוצר וכגולם במשך כ-6 יום. מחזור החיים כולו נמשך כ־25–35 ימים בתנאי התפתחות מיטביים אך יכול להתארך עד כ-60 יום. בישראל עשוי המין להעמיד עד חמישה דורות בשנה, ולעיתים אף יותר בתנאי אחסון מבוקרים. הבוגרים חיים עד כחמישה חודשים וממשיכים להיזון מן הגרעינים גם לאחר הגחתם.

המין חִדְקוֹנִית הָאֹרֶז נחשב למזיק ראשוני חשוב של גרעינים באחסון ומוצרי מזון מדגניים מעובדים בבית ובמערך היצור והשיווק, שכן הוא מסוגל לחדור לגרעינים שלמים ואף לאריזות מזון ולפגוע במוצרים כגון אורז, פסטה ודגנים שונים. טיפול ההדברה המקובל במחסנים הוא איוד בגז.

תפוצת המין משתרעת בדרום ובמרכז אירופה, מספרד, צרפת ואיטליה דרך הבלקן ועד גרמניה ורוסיה האירופית; במזרח תפוצתו כוללת את טורקיה, אזור הים השחור, הקווקז ואזרבייג'ן, ובדרום הוא מצוי בלבנט, כולל ישראל, ירדן ולבנון, ומגיע עד צפון מצרים.

המין מאכלס בעיקר אזורים חמים ויבשים יחסית, כגון בתות, מדרונות טרשיים ושדות בור. הבוגרים פוליפאגיים וניזונים מעלים של מגוון צמחי בר, בעיקר ממשפחות המורכבים, הסוככיים והקטניות; לעיתים דווח גם על אכילה משנית על מינים נוספים כגון קוצן ואלה אטלנטית.

הנקבה מטילה את ביציה בקרקע בסמוך לצמחי הפונדקאי. הזחלים מתפתחים בקרקע וניזונים משורשי הצמחים. ההתגלמות מתרחשת בתא קרקעי סמוך לבית השורשים. באקלים הים־תיכוני מתפתח בדרך כלל דור אחד בשנה. הבוגרים מופיעים בעיקר באביב ובתחילת הקיץ, וחלקם חורפים בקרקע.

התמונות צולמו בשוהם.