יוֹסֵפִיתִיִּים (שם מדעי: Cleridae Latreille, 1802) היא משפחת חיפושיות המתאפיינת בבוגרים בעלי גוף מאורך, לעיתים פחוס במקצת, ושעיר בדרך כלל. רבים מהמינים נושאים דגמי צבע בולטים ולעיתים גם ברק מתכתי, לרוב בשילוב כתמים או פסים אדומים, צהובים, כחולים או שחורים המשמשים כהתרעה לטורפים. חלק מהמינים קיימת חקיינות צבעונית (mimicry) של חיפושיות רעילות או בלתי טעימות לטורפים. המחושים מסתיימים לעיתים בפרקים מעובים דמויי אלה, ולעיתים הם משוננים או בעלי התעבות הדרגתית בקצה. אורך גוף הבוגר נע מ-3 עד 24 מ"מ. פיסת הרגל בעלת נוסחה של 5-5-5 פרקים בכל זוג רגליים, אם כי לעיתים הפרק הרביעי קטן וקשה להבחנה.

רוב המינים פעילים ביום ונפוצים בבתי גידול חמים ופתוחים, על עצים מתים, עצים פגועים, שדות פריחה ואזורים עשירים בחרקים.

הבוגרים הם טורפים פעילים של חרקים, בעיקר חיפושיות נוברות עצים ומזיקי עץ אחרים, אך חלק מהמינים ניזונים גם מאבקנים וצוף ולכן נפוצים באביב על תפרחות. הם מעופפים טובים ונעים במהירות גם בהליכה על גזעי עצים וצמחייה.  הנקבות מטילות עשרות ביצים, לרוב בסדקים או מתחת לקליפת עצים, לעיתים סמוך למקום הפעילות של חרקים מארחים.

הזחלים מותאמים לחיים במחילות בתוך עץ ומתאפיינים בלסתות חזקות במיוחד. הם טורפים בעיקר זחלים וגלמים של חרקים אחרים, במיוחד מינים החיים בעץ. הם מהווים אינדיקטורים להתפתחות מזיקי עץ וכמדבירים טבעיים של מזיקי יער ועץ ובזכות זאת נחשבים למועילים לאדם.

מספר מינים ניזונים מפגרים בשלבי התייבשות מתקדמים, תכונה ההופכת אותם למזיקים אפשריים במוצרי מזון מן החי, הם משמשים כסמנים חשובים באנטומולוגיה משפטית לצורך הערכת זמן מוות. קבוצה נוספת כוללת מינים המתמחים ב"שדידת קינים" והם חודרים לקיני חרקים חברתיים וטורפים את הביצים והזחלים, בעיקר של דבורים, צרעות ולעיתים גם טרמיטים.

בעולם תוארו כ־3,600 מינים, ובישראל ידועים כ־20 מינים.