תפוצת המין חִדְקוֹנִית הָאַסְפֶּסֶת רחבה ומשתרעת על פני אירופה, צפון אפריקה, המזרח התיכון, מערב ומרכז אסיה עד יפן, וכן בצפון אמריקה, לשם הובא והתבסס כמזיק חקלאי חשוב. תפוצתו חופפת לאזורי גידול של קטניות מספוא, ובעיקר אספסת.

המין מוזכר בספרות האנטומולוגית בישראל כבר בפרסומי בודהיימר, והשם העברי מבוסס על פרסום משנת 1958 (השדה, כרך ל"ט), שבו תואר מחזור החיים של המין בישראל. שם זה מופיע גם בפרסומי שה״מ.

הבוגרים ניזונים מעלים ונצרים צעירים של קטניות ויוצרים חורים רחבים ולא סדירים ברקמת העלים.

הנקבות מטילות ביצים בעיקר בסוף הסתיו ובמהלך החורף, בתוך גבעולי האספסת. לצורך כך קודחת הנקבה חלל קטן בגבעול ומטילה בו קבוצות ביצים. במהלך חייה מטילה הנקבה בדרך כלל כמה מאות ביצים (לעיתים עד כ־800). פעילות ההטלה מתקיימת בעיקר בטמפרטורות של כ־15°–20° צלסיוס ופוחתת כאשר הטמפרטורה יורדת מתחת לכ־10° צלסיוס.

הזחל הבוקע נשאר בתוך הגבעול במשך 3–4 ימים וניזון ממנו, ולאחר מכן יוצא וניזון מעלים וניצני פריחה. צבעו בתחילה צהבהב ובהמשך ירוק, עם פס גב לבן וקופסת ראש חומה. ההתפתחות כוללת ארבע דרגות זחל.

ההתגלמות מתרחשת בתוך פקעת משיית לבנה הנארגת בין עלים או במקומות מסתור על גבי הצמח. הבוגר נשאר בתוך הפקעת יום או יומיים לאחר ההגחה ולעיתים ניזון ממנה.

בקיץ נכנסים הבוגרים לתרדמת קיץ. לאחר יציאתם מהתרדמה, בסתיו ובחורף, מתחדשת פעילות הרבייה וההטלה.

המין חִדְקוֹנִית הָאַסְפֶּסֶת ניזון ממיני תלתן שונים, אך הפונדקאי העיקרי הוא האספסת (Medicago sativa). זהו מזיק מרכזי בגידולי אספסת: הזחלים והבוגרים ניזונים מעלים ומאמירי הצמיחה ועלולים לגרום לפגיעה משמעותית ביבול. התמונות צולמו בשוהם ובקיבוץ עינת.

המין עָלִית הַדְּגָנִיִּים נפוץ באזור הפלארקטי הכולל את אירופה, אסיה ואגן הים התיכון. המין פלש לצפון אמריקה והפך שם למזיק חקלאי חשוב. המין מתפתח בסביבות טבעיות על דגני בר שונים אך מהווה מזיק חקלאי חשוב בעולם היות והוא ניזון על גידולים חקלאיים חשובים ובהם: חיטה, שיפון, שעורה, ושיבולת שועל כשצמח המועדף להתפתחות הוא החיטה ותירס או דורה הם צמחי בררת מחדל. הבוגרים והזחלים של עָלִית הַדְּגָנִיִּים מכרסמים את העלים של הדגנים ופוגעים בעלווה של הצמח. פגיעה יוצרת קו ארוך מכורסם בשכבה העליונה של העלה ושדות שנפגעו נראים קמולים יותר אבל אין הרס מוחלט של השדה. נזק הפוגע בהתפתחות הצמח ובכך מוריד את היבול. הזחלים הם השלב המזיק ביותר לעלוות הצמח. החיפושית מעמידה בדרך כלל דור אחד בשנה. הנקבה מטילה עד 400 ביצים על גבי החלק התחתון של העלים. הזחלים של עָלִית הַדְּגָנִיִּים צהובים אבל בשדה הם נראים כגוש רירי כהה שגודלו מגיע ל- 5 מ"מ ובתוכו נראים צפים גושים מלבניים שחורים קטנים. צורה זו מזכירה הפרשות של חלזונות או בעל חיים אחר אבל במבט מקרוב ניתן לראות את הראש והרגלים בולטים מתוך הגוש. הגוש הוא למעשה הפרשה צמיגית המכילה הפרשות של הזחל והיא עוטפת את רוב חלקי הגוף הזחל. משערים כי מדובר במנגנון הגנה מפני התייבשות, או במנגנון הגנה מטריפה כנגד טורפים כנמלים וחיפושיות והיא מופיעה במינים שונים של זחלי חיפושיות במשפחה זו. הזחלים מותקפים גם על ידי מספר מינים של צרעות פרזיטאידיות שכנגדן מנגנון הגנה זה איננו יעיל והצרעות כפי הנראה משתמשות בריח של ההפרשה הרירית זו כדי לאתר את הזחלים ולהטיל בתוכם את הביצים שלהן. הזחלים מסיימים את התפתחותם לאחר 3 שבועות (12 עד 20 יום) ומתגלמים בקרקע, הבוגרים יבקעו מהגלמים בתחילת הקיץ הבא. הבוגרים פעילים עד הסתיו וחורפים במקום מסתור בקרקע או במקומות מחסה כקליפות עצים, אסמים וגדרות בשדה עד לקיץ הבא. התמונות צולמו בשוהם ובית שמן ובשדות חיטה נוספים בישראל בהם המין נפוץ.

תפוצת המין משתרעת באזור הים התיכון, בדרום ומזרח אירופה, צפון אפריקה והמזרח הקרוב, כולל ישראל ועד אירן. בשנים האחרונות דווח על התפשטות צפונה למרכז אירופה, ככל הנראה בעקבות שינויי אקלים והתרחבות גידולי הדגניים.

הבוגרים פעילים בעיקר באביב ובתחילת הקיץ, ונמצאים על גבעולים של דגניים. צורת גופם הצרה מאפשרת להם להיצמד לגבעול ולהסוות את עצמם לאורך צירו.

המין ניזון באופן בלעדי על פונדקאים ממשפחת הדגניים ובהם: שעורה, ציבורת ההרים, שיבולת-שועל, בולבסן קיפח ודגנים נוספים.

הנקבה מטילה ביצים על גבעולי הדגניים והזחל חודר לתוך הגבעול, ניזון מהרקמה ומתפתח בתוכו, תוך יצירת מחילה לאורך הגבעול. ההתגלמות מתרחשת גם היא בתוך הגבעול והבוגר מגיח דרך פתח כרסום אופייני. המין לרוב חד־דורי והבוגרים מופיעים באביב.

ההתפתחות בתוך גבעולי דגניים הופכת את המין למזיק פוטנציאלי בגידולי תבואה, במיוחד בשדות שעורה ודגנים אחרים. הפגיעה נגרמת עקב החלשת הגבעול, העלולה לגרום לשבירתו ולהפחתת היבול.

התמונות צולמו באזור שוהם.