אסופת צילומי חרקים
חיפוש לפי שם מדעי
חלוקה לפי מזיקים
חלוקה לפי נושא
תגיות כלליות
Vespidae
צְּרְעִיִּים (שם מדעי Vespidae Latreille, 1802) היא משפחת צרעות המשתייכת לתת־הסדרה שִׁנָּצִיִּים (Apocrita), וכוללת מינים חברתיים לצד מינים יחידאיים.
לבני המשפחה גוף חסון יחסית, וגפי הפה הן מטיפוס נושך־מלקק, המאפשרים ללעוס טרף וחומרי בנייה וגם ללקק נוזלי מזון. במרבית המינים קיימים קפלי אורך בכנפיים הקדמיות, ובזמן מנוחה הכנפיים מתקפלות לאורכן מעל הגוף, תכונה אופיינית למשפחה. לנקבות קיים עוקץ מפותח, שמקורו בצינור ההטלה, המשמש לשיתוק טרף ולהגנה.
במינים החברתיים קיימת חלוקת עבודה בין מלכה לפועלות שאינן מתרבות. מלכה צעירה, לאחר חורף במסתור, מקימה קן חדש באביב, מטילה ביצים ומטפלת בדור הראשון של הפועלות. עם בקיעתן נוטלות הפועלות על עצמן את כל עבודות הקן: איסוף מזון, טיפול בזחלים, בניית הקן והגנה עליו, בעוד שהמלכה מתמקדת בהטלת ביצים. המלכה מפרישה פרומונים המסייעים לדיכוי התפתחות השחלות בפועלות ולשמירת המבנה החברתי של המושבה.
לקראת סוף העונה מיוצרים זכרים ומלכות חדשות: הזכרים מתפתחים מביצים לא מופרות והמלכות מביצים מופרות. לאחר ההזדווגות הזכרים מתים, ורק המלכות המופרות חורפות ומקימות קנים חדשים בעונה הבאה. במינים החברתיים נבנים הקינים מחומר דמוי נייר המיוצר מסיבי עץ או חומר צמחי לעוסים המעורבים ברוק. הקנים עצמם מתפרקים בסוף העונה ואינם מאוכלסים מחדש.
המינים היחידאיים אינם מקיימים מושבות ואינם מפגינים חלוקת עבודה בין פרטים. כל נקבה בונה את קינה ומטפלת בצאצאיה לבדה. מרביתם מקננים בחללים טבעיים, במחילות בקרקע, בגזעי עצים או בקנים נטושים של חרקים אחרים. רבים מהם, ובעיקר בני תת־המשפחה כַּדִּיתִיִּים (Eumeninae), בונים את תאי הקן מבוץ או משתמשים במחילות קיימות ואוטמים אותן בבוץ. הנקבה משתקת זחלי פרפראים או חרקים אחרים, מאחסנת אותם בתא הקן כמזון לזחל ומטילה עליהם ביצה אחת. לאחר השלמת אספקת המזון היא אוטמת את התא ואינה מטפלת עוד בצאצא.
גפי הפה של הבוגרים הן מטיפוס נושך־מלקק, ולכן הם מסוגלים הן ללעוס טרף וחומרי בנייה והן ללקק נוזלי מזון. הבוגרים ניזונים בעיקר ממקורות סוכריים כגון צוף, טל־דבש, מוהל צמחים ומיצי פירות, בעוד שהזחלים ניזונים מחלבון שמקורו בעיקר בחרקים ובפרוקי־רגליים אחרים שהפועלות צדות ולעיתים גם מפגרי בעלי־חיים. במינים החברתיים הזחלים מפרישים נוזל מזין העשיר בחומצות אמינו, פחמימות וחומרים נוספים, שאותו צורכים הבוגרים במסגרת של האכלה הדדית בין הפרטים בקן (טרופלקסיס – Trophallaxis).
בני המשפחה ממלאים תפקיד אקולוגי חשוב כטורפים של חרקים רבים, ובכך תורמים לוויסות אוכלוסיות של מינים שונים, ובהם גם מזיקים לחקלאות. בעת ביקורם בפרחים הם משמשים גם כמאביקים מזדמנים.
במשפחה תוארו בעולם למעלה מ־5,000 מינים, ובישראל מוכרים כמה עשרות מינים. רובם אינם מסוכנים לאדם ונוטים להימנע ממגע עמו. עם זאת, מספר מינים חברתיים בני תת־המשפחה צִּרְעוֹת חֶבְרָתִיּוֹת (Vespinae), ובעיקר הצרעה המזרחית (Vespa orientalis), עלולים להוות מטרד תברואי כאשר הם מקימים קינים בקרבת מגורי אדם, ומסוגלים לעקוץ בעוצמה כאשר הקן מופרע או מאוים.
רשימת מינים
Rhynchium oculatum
Rhynchium oculatum
הבוגר בעל גוף חום־אדמדם עד חום כהה. הבטן צהובה־זהובה ועליה פסים רוחביים כהים. הכנפיים שקופות־למחצה ובעלות גוון ענברי ההולך ומתכהה לעבר קצותיהן. הבוגרים ניזונים בעיקר ממקורות מזון עתירי סוכרים, ואילו הזחלים ניזונים על זחלי פרפראים שניצודו בעבורם. אורך גוף הבוגר נע מ-18 עד 30 מ"מ. המין דווח מישראל.
מאפיינים טקסונומיים
המין רִינְכִיַּת הַגִּבְעוֹל (שם מדעי: Rhynchium oculatum (Fabricius, 1781)) משתייך לתת־המשפחה כַּדִּיתִיִּים (Eumeninae) ומתאפיין בגוף חום־אדמדם עד חום כהה. הבטן צהובה־זהובה ועליה פסים רוחביים כהים. הכנפיים שקופות־למחצה ובעלות גוון ענברי ההולך ומתכהה לעבר קצותיהן. שפתו האחורית של הפרונוטום ישרה כמעט לחלוטין, ופרק הבטן הראשון צר במעט מן הפרק השני. זהו אחד המינים הגדולים ביותר בתת־המשפחה. אורך גוף הבוגר נע בדרך כלל מ־18 עד 30 מ"מ, כאשר הנקבות גדולות מן הזכרים.
תפוצה והתנהגות
המין רִינְכִיַּת הַגִּבְעוֹל נפוץ בעיקר באזור הים התיכון, ובקומפלקס מוכרים שישה תתי־מינים. מישראל דווח תת־המין Rhynchium oculatum ssp. hebraeum שתפוצתו משתרעת במזרח אגן הים התיכון, לרבות קפריסין, יוון, טורקיה, סוריה ולבנון.
הבוגרים ניזונים בעיקר מצוף פרחים וממקורות נוספים עתירי סוכרים, כגון טל־דבש.
המין יחידני. הנקבה מקננת בחללים טבעיים, במחילות קיימות בגזעי עצים, בקני חרקים נטושים ובסדקי סלעים או קירות. את תאי הקן היא בונה ואוטמת באמצעות בוץ. הנקבה צדה בעיקר זחלי פרפראים, במיוחד ממשפחות הגאומטריים (Geometridae) והעלעליים (Tortricidae), ומשתקות אותם לפני אחסונם בתאי הקן. בכל תא היא מטילה ביצה אחת על גבי אחד הזחלים המשותקים. הזחל הבוקע ניזון מן הטרף, מתגלם בתוך התא ומגיח לאחר השלמת התפתחותו באמצעות כרסום מחיצת הבוץ. באזורים הים־תיכוניים מתפתחים בדרך כלל דור אחד עד שניים בשנה.
מחקרים השוואתיים מצביעים על קו־אבולוציה של דגמי הצבע בקומפלקס Rhynchium oculatum. בכל אזור תפוצה התפתחו דגמי צבע הדומים למין המקומי של צרעות חברתיות מהסוג Vespa. תתי־המינים שבמערב ובמרכז אגן הים התיכון דומים בצבעם לצרעה האירופית (Vespa crabro), ואילו תת־המין hebraeum מתאפיין בדגם צהוב־אדמדם הדומה לצרעה המזרחית (Vespa orientalis). תופעה זו ממחישה כיצד אוכלוסיות שונות של אותו מין עשויות לפתח דגמי צבע שונים בהתאם ללחצי ברירה הפועלים בכל אזור תפוצה.
התמונות צולמו בשוהם.
Vespa orientalis
Vespa orientalis
הבוגר בעל גוף חום־אדמדם, ועל פרקי הבטן השני והשלישי שני פסים צהובים רחבים. אורך גוף הפועלות נע בדרך כלל מ־18 עד 25 מ"מ, והיא הצרעה החברתית הגדולה בישראל. הבוגרים ניזונים בעיקר ממקורות מזון עתירי סוכרים, ואילו הזחלים ניזונים מטרף שמביאות הפועלות לקן. המין דווח מישראל.
מאפיינים טקסונומיים
המין צִרְעָה מִזְרָחִית (שם מדעי: Vespa orientalis Linnaeus, 1771) מתאפיין בבוגר בעל צבע הגוף חום־אדמדם עד חום כהה, ועל פרקי הבטן השני והשלישי מופיעים שני פסים צהובים רחבים. המין צִרְעָה מִזְרָחִית הוא הצרעה החברתית הגדולה בישראל. אורך גוף הפועלות נע בדרך כלל מ-18 עד 25 מ"מ, אורך גוף הזכרים מ-20 עד 24 מ"מ ואורך גוף המלכות מ-25 עד 35 מ"מ.
תפוצה והתנהגות
המין צִרְעָה מִזְרָחִית נפוץ במזרח אפריקה, ברוב מרחב הים התיכון, בחצי האי ערב, בקווקז, במרכז אסיה ומזרחה עד הודו.
הבוגרים ניזונים מצוף פרחים, מפירות בשלים, מטל־דבש, ממוהל צמחים עשיר בסוכרים וגם ממזון אנושי. הפועלות הצעירות מטפלות בזחלים, ואילו המבוגרות יוצאות לאיסוף מזון ולהגנת הקן. הזחלים ניזונים מטרף ומשאריות בשר שהפועלות מביאות לקן. הם מפרישים נוזל מזין העשיר בחומצות אמינו, בסוכרים ובחומרים נוספים, שאותו מלקקות הפועלות, המלכה ולעיתים גם הזכרים במסגרת טרופלקסיס (trophallaxis).
המלכות המופרות הן היחידות השורדות את החורף. הן חורפות ביחידות או בקבוצות קטנות בתוך חללים מוגנים, ומתחילות את פעילותן בדרך כלל בתחילת חודש מרץ בחיפוש אחר אתר לבניית קן. הקן נבנה בתוך חללים בקרקע, כגון מחילות בעומקים משתנים, לעיתים של עשרות סנטימטרים, או בפתחים בבסיס עצים. ניתן למצוא קינים גם בחללים שונים בתוך מבנים. בכל קן יש בדרך כלל מלכה אחת.
המלכה בונה גבעול תלייה המחובר לתקרת החלל, וממנו תלויה החלה הראשונה שתאיה פונים כלפי מטה. הפועלות הבוקעות ממנה ממשיכות את בניית הקן, שבו החלות מסודרות זו מתחת לזו במאוזן, ובכל חלה שכבה אחת של תאים משושים. החלות ומעטפת הקן נבנות מסיבי עץ, מקליפות עץ ומחומר צמחי לעוסים המעורבים ברוק.
בקינים מפותחים נבנות בדרך כלל 5–8 חלות, ולעיתים אף יותר, ובהן חיים עד כ־5,000–10,000 פרטים. לקראת סוף הקיץ מתחילות הפועלות לבנות תאים גדולים, שבהם יתפתחו מלכות חדשות (מביצים מופרות) וזכרים (מביצים בלתי מופרות). לאחר ההזדווגות מתים הזכרים, ובסוף הסתיו מתה המושבה כולה, למעט המלכות המופרות השורדות את החורף.
הפרטים בקן מתקשרים האחד עם השני באמצעות פרומונים, תנוחות גוף, תנודות הגוף ורטט.
צרעה זו נחשבת למזיק, שכן היא אחת הטורפות החשובות של דבורת הדבש בישראל, וקינים הממוקמים בקרבת מגורי אדם או בתוכם עלולים להוות סכנה בשל עקיצותיהם. בשל חשיבותה כמזיק בענף הכוורנות וכסיכון לבריאות הציבור, הצרעה המזרחית היא אחד ממיני החרקים הנלמדים במסגרת הכשרת מדבירים בישראל. ההדברה מתבססת בעיקר על פיתיונות מורעלים ועל השמדת קינים, בהתאם להנחיות ולהיתרים הקבועים בחוק.
התמונות צומו בכינרת, שוהם ומושב בני עטרות.
