אסופת צילומי חרקים

Termitidae

טֶרְמִיטִיִּים (שם מדעי: Termitidae Latreille, 1802) היא המשפחה הגדולה והעשירה ביותר במינים מבין משפחות הטרמיטים. בני המשפחה מכונים לעיתים "טרמיטים עילאיים", כינוי מסורתי המשקף את התפצלותה המאוחרת יחסית של השושלת ואת מגוון ההתמחויות הביולוגיות והאקולוגיות שהתפתחו בה, אך אינו מעיד על עליונות אבולוציונית. המשפחה כוללת מגוון רחב של מינים הנבדלים זה מזה במבנה גופם, במערכת הכתות, במקורות המזון, בצורת הקינון ובאורח חייהם. המשפחה כוללת 2,127 מינים חיים תקפים המשתייכים ל־267 סוגים ול־18 תת־משפחות.

אחד המאפיינים הביולוגיים המרכזיים של המשפחה הוא הרכב המיקרואורגניזמים הסימביוטיים במערכת העיכול שבניגוד למרבית משפחות הטרמיטים האחרות, חסרים את הפרוטיסטים השוטוניים הסימביוטיים המשתתפים בפירוק התאית במעי האחורי. במקומם מתקיימות במערכת העיכול חברות מגוונות של חיידקים וארכאונים, המשתתפים בפירוק מרכיבי המזון, בתהליכי תסיסה ובמחזור חומרי הזנה. שינויים אלה במערכת הסימביוטית קשורים להתרחבות מגוון מקורות המזון ולפיתוח התמחויות תזונתיות שונות במהלך האבולוציה של המשפחה. עם זאת, המנגנונים האבולוציוניים שהובילו לאובדן הפרוטיסטים ולהתפתחות מערכות הסימביוזה החלופיות עדיין אינם מובנים במלואם.

בני המשפחה מתאפיינים במגוון מורפולוגי נרחב, ולכן קשה להגדירם באמצעות תכונה חיצונית יחידה המשותפת לכל המינים. במתרבים המכונפים מצויים שני זוגות כנפיים קרומיות, הניתקות לאחר מעוף הכלולות לאורך קווי שבירה בבסיסן. קשקשי הכנפיים הקדמיות והאחוריות דומים בדרך כלל בגודלם ואינם חופפים זה לזה. עורקי הכנפיים מפותחים במידה משתנה, ותבניתם משמשת מאפיין טקסונומי חשוב.

הפרונוטום (גבית פרק החזה הראשון, Pronotum) בדרך כלל דמוי אוכף, ושוליו הקדמיים מעוקלים או שקועים באופן היוצר מבנה אופייני. הפועלים והחיילים ברוב במינים חסרי עיניים מורכבות תפקודיות. צורת הראש, הלסתות והמבנים המצחיים משתנה במידה ניכרת בין תת־המשפחות והסוגים.

מערכת הכתות במשפחה כוללת מתרבים, פועלים וחיילים. כת הפועלים אמיתית ונבדלת מבחינה התפתחותית, והפועלים מבצעים את מרבית עבודות המושבה, ובהן איסוף מזון, חפירת מחילות, בניית הקן, הזנת פרטים אחרים, טיפול בביצים ובצאצאים ותחזוקת תנאי הסביבה בקן. בחלק מהמינים קיימת שונות בגודל הפועלים או החיילים, והיא עשויה להיות קשורה לחלוקת תפקידים.

התפתחות המושבה מתחילה בגידול הצאצאים הראשונים, ובהמשך מתפתחת מערכת כתות הכוללת פועלים וחיילים. בחלק מהמינים עשויים להופיע מתרבים חלופיים, המכונים מתרבים נאוטניים (Neotenic reproductives), המסוגלים להשתתף ברבייה מבלי להשלים את מסלול ההתפתחות למתרבים מכונפים. הופעתם עשויה להיות קשורה לאובדן מתרבים ראשוניים או לתהליכים אחרים במבנה החברתי של המושבה. גודל המושבות משתנה במידה ניכרת בין המינים: חלקן כוללות אלפי פרטים, ואילו אחרות עשויות למנות מאות אלפים ואף מיליוני פרטים.

מגוון צורות הקינון במשפחה רחב במיוחד. מינים מסוימים מקננים בקרקע ובונים מערכות מסועפות של מחילות וחדרים תת־קרקעיים, ואילו אחרים מקימים תלוליות קרקע גדולות ומורכבות מעל פני השטח. מינים נוספים בונים קינים על גזעי עצים ובענפיהם, בתוך חללי עץ או במקומות מוגנים אחרים. חומרי הבנייה עשויים לכלול חלקיקי קרקע, עץ לעוס, הפרשות וחומר אורגני מעובד.

התזונה במשפחה מגוונת במיוחד וכוללת עץ מת, עשבים, עלים, פסולת צמחית, חומר אורגני מפורק, גללי בעלי חיים, חזזיות ומצעים עשירים בחומר אורגני המצויים בקרקע. מינים מסוימים מתמחים בניצול עץ ורקמות צמחיות שטרם התפרקו במידה רבה, ואילו אחרים ניזונים מחומר אורגני המצוי בשלבי פירוק מתקדמים.

המשפחה בעלת תפוצה רחבה באזורים טרופיים וסובטרופיים, ובמידה פחותה גם באזורים ממוזגים וחמים־ממוזגים ומהווים מרכיב חשוב במערכות אקולוגיות יבשתיות.

בני המשפחה ממלאים תפקיד אקולוגי מרכזי בפירוק חומר צמחי ובמחזור חומרי הזנה. פעילותם תורמת לפירוק עץ מת, פסולת עלים וחומר אורגני המצוי בקרקע, ולהעברתם של חומרי הזנה בין שכבות הקרקע. חפירת מחילות, בניית קינים והעברת חומר אורגני עשויות להשפיע על מבנה הקרקע, על נקבוביותה, על חדירת מים ועל פיזור חומרי הזנה. בשל השפעות אלה נחשבים מינים רבים במשפחה למהנדסי מערכת אקולוגית, כלומר לאורגניזמים המשנים את סביבתם הפיזית ומשפיעים בכך על תנאי המחיה של אורגניזמים אחרים.

לצד תרומתם האקולוגית, מינים מסוימים במשפחה נחשבים מזיקים כלכליים חשובים. הם עלולים לפגוע בעץ במבנים, ברהיטים, בתשתיות עץ, בגידולים חקלאיים ובצמחים חיים. במינים הניזונים מעץ, הנזק עשוי להתפתח בתוך החומר הנגוע ולהישאר סמוי במשך זמן רב. מינים אחרים עלולים לפגוע בשורשים, בגבעולים או בחלקים אחרים של גידולים חקלאיים. מידת הנזק תלויה במין, בגודל המושבה, בתנאי הסביבה ובזמינות מקורות מזון חלופיים.

בישראל תועדו, עד היום ארבעה מינים ממשפחת הטרמיטיים: Microcerotermes eugnathus, Amitermes vilis, Angulitermes quadriceps ו־Eremotermes arctus.

 

רשימת מינים

Amitermes vilis

טֶרְמִיט וִילִיס

Amitermes vilis

טֶרְמִיט וִילִיס

החיילים בעלי קופסית ראש רחבה יחסית, המעוגלת בחלקה האחורי, בגוון צהוב־חום. הלסתות חומות כהות, קצרות מאורך קופסית הראש, חזקות ומעוקלות פנימה בקצותיהן ובשפה הפנימית של כל לסת מצויה שן בולטת, מהממצאים שברשותי מין זה לא נימצא חודר לתוך בתים בישראל. המין איננו נחשב למזיק בבתים בישראל.

מאפיינים טקסונומיים

המין טֶרְמִיט וִילִיס (שם מדעי: Amitermes vilis (Hagen, 1858)) מתאפיין בחיילים בעלי קופסית ראש רחבה יחסית, המעוגלת בחלקה האחורי, בגוון צהוב־חום. הלסתות חומות כהות, קצרות מאורך קופסית הראש, חזקות ומעוקלות פנימה בקצותיהן. בשפה הפנימית של כל לסת מצויה שן בולטת, שהיא מאפיין חשוב לזיהוי בני הסוג  Amitermes. במין A. vilis השן מזדקרת פנימה מקו הקימור של הלסת. הפרונוטום והרגליים צהובים. המחושים בהירים יחסית, ובחיילים שנבדקו בסיני נמצאו 14 פרקי מחוש.

הפועלים בעלי גוף רך ובהיר, בגוון לבנבן עד קרם, וראשם כהה מעט יותר. הלסתות מותאמות ללעיסה ולגריסה של חומר צמחי.

המתרבים המכונפים בעלי גוף כהה, בגוון חום כהה עד שחור. לאחר מעוף הכלולות הם משילים את כנפיהם לאורך קווי שבירה בבסיסן. במחקר שנערך בסיני נמצא כי אורך קופסית הראש של המתרבים המכונפים נע בין 0.94 ל־0.95 מ"מ ורוחבה בין 1.01 ל־1.03 מ"מ.

בשנת 1964 תיאר Spaeth מין מישראל בשם Amitermes wahrmani שנקרא בעברית טרמיט ורמן. תיאורו התבסס על דגימות שנאספו באזור אלונים. בהערכה מחדש של המבנה הטקסונומי של הסוג באפריקה ובמזרח התיכון, שפרסם Sands בשנת 1992, נקבע כי A. wahrmani הוא שם נרדף מאוחר של A. vilis  לפיכך, זה הוא השם המדעי התקף הוא Amitermes vilis.

במחקר שערכו Ghesini ו־Marini בשנת 2017 זוהה המין בחצי האי סיני, ונערכו בדיקות מורפולוגיות ומולקולריות שכללו ריצוף חלקים מהגנים המיטוכונדריים. המחקר אישר את נוכחות המין בסיני והיווה דיווח ראשון על תפוצתו במצרים והוסיף מידע על השונות הגנטית שלו ועל קרבתו למינים אחרים בסוג אך לא שונה מעמדו הטקסונומי של A. vilis.

פעילות והתנהגות

המין טֶרְמִיט וִילִיס מוכר מהמזרח התיכון ומאזורים סמוכים באסיה. בספרות הטקסונומית דווח על תפוצתו בישראל, בירדן, בעיראק, באיראן, באפגניסטן ובטורקמניסטן, וכן בחלקים מחצי האי ערב. בישראל דווח על נוכחות המין בעיקר באזורים שמצפון לקו באר שבע.

המין מסוגל להתקיים בסביבות צחיחות וצחיחות למחצה, כאשר קיימים תנאים מקומיים מתאימים של לחות ומקורות מזון. בסביבתו הטבעית ניתן למצוא את פעילותו בקרקע, מתחת לזרדים ולענפים יבשים, בתוך גדמי עצים ובסמוך לחלקי עץ מתים. בישובים פעילותו עשויה להתרכז בסמוך לצמחייה, בשטחים מושקים, בגינות ובאזורים שבהם מצטבר חומר צמחי מת.

המין נחשב לאחד מהמזיקים החשובים לחקלאות ולרכוש באירן. בסביבתו הטבעית ניתן למצוא את המין מתחת לזרדים או בגדמי עצים שונים.

Microcerotermes eugnathus

טֶרְמִיט נַנָּסִי

Microcerotermes eugnathus

טֶרְמִיט נַנָּסִי

החיילים בעלי קופסית ראש מוארכת, סגלגלה בקירוב, בגוון צהבהב עד חום־צהבהב, ובלסתות ארוכות, צרות ומעוקלות פנימה בצורת מגל. בישראל תפוצתו רחבה מאזור אילת והערבה בדרום ועד אזורי הגליל והגולן בצפון. נחשב לאחד ממזיקי הרכוש החשובים מבין מיני הטרמיטים החודרים לבתים בישראל.

מאפיינים טקסונומיים

מאפיינים טקסונומיים:

טֶרְמִיט נַנָּסִי (שם מדעי: Microcerotermes eugnathus Silvestri, 1911) מתאפיין בחיילים בעלי קופסית ראש מוארכת, סגלגלה בקירוב, בגוון צהבהב עד חום־צהבהב, ובלסתות ארוכות, צרות ומעוקלות פנימה בצורת מגל. בשפה הפנימית, סמוך לבסיס הלסתות, מצוי שינון מסורי עדין מאוד, הנראה בעיקר בהגדלה. החיילים בעלי מחושים המורכבים בדרך כלל מ־13 פרקים. הפרק השלישי קצר במידה ניכרת מן הפרקים השני והרביעי הסמוכים לו, ולעיתים הוא נראה כטבעת צרה ביניהם.  אורך גוף החיילים נע, בדרך כלל, מ-4.5 עד 5.5 מ"מ.

המתרבים המכונפים בעלי גוף בגוון חום כהה עד שחור ושני זוגות כנפיים קרומיות, שקופות למחצה, המכוסות בזיפים זעירים.

הפועלים בעלי גוף רך ובהיר, בגוון לבן חלבי עד קרם, וראשם כהה מעט יותר. הלסתות מותאמות ללעיסה ולגריסה של חומר צמחי. אורך גוף הפועלים נע מ-3 עד 4.5 מ"מ.

הפרונוטום בעל צורת אוכף (Saddle-shaped), ואונתו הקדמית מורמת מעט.

ההיסטוריה הטקסונומית של מין זה בישראל מורכבת, ובמשך השנים יוחסו אוכלוסיות אלה למינים שונים. בשנת 1964 תיאר Spaeth מין בשם Microcerotermes palestinensis שנקרא בעברית טרמיט ארץ־ישראלי. בהמשך הועלתה האפשרות שמין זה קרוב מאוד למין M. diversus, המוכר מאזורים במזרח התיכון ובמערב אסיה.

במחקר שערכו Ghesini ו־Marini בשנת 2017 נבדקו מאפיינים מורפולוגיים ורצפי דנ"א מיטוכונדרי של אוכלוסיות מסיני ומישראל. החוקרים מצאו קרבה רבה בין האוכלוסיות והצביעו על היעדר הבדלים מורפולוגיים אבחנתיים ברורים ביניהן. לפיכך, השימוש בשם M. eugnathus לתיאור אוכלוסיות הטרמיט הננסי בישראל מבוסס על השערת הקרבה הטקסונומית שהועלתה במחקר, אך אין לראות בכך הכרעה סופית לגבי מעמדן של כלל האוכלוסיות בישראל.

תפוצה והתנהגות

המין טרמיט הננסי תועד בצפון אפריקה, לרבות בתוניסיה ובמצרים, וכן בחצי האי סיני. בישראל תפוצתו רחבה מאזור אילת והערבה בדרום ועד אזורי הגליל והגולן בצפון.

הטרמיט הננסי מסוגל להתקיים גם באזורים צחיחים וצחיחים למחצה, בעיקר במקומות שבהם קיימת לחות זמינה בקרקע, כגון ערוצי נחלים, שטחים מושקים, גינות, שטחים חקלאיים וסביבת מבנים. זמינות המים ומקורות המזון משפיעה על פעילות המושבות ועל התפשטותן.

בסביבתו הטבעית הטרמיט הננסי פעיל בקרקע ובסמוך למקורות מזון עשירים בתאית. ניתן למצוא את פעילותו מתחת לפסולת עץ, בתוך זרדים וענפים יבשים, מתחת לגזעים ולחלקי עצים מתים, ולעיתים גם בסמוך לשורשים ולחומר צמחי המצוי על פני הקרקע.

המושבה כוללת מתרבים, פועלים, חיילים ופרטים צעירים בשלבי התפתחות שונים. במין קיימת כת פועלים אמיתית, המבצעת את מרבית עבודות המושבה. הפועלים אוספים מזון, חופרים מחילות, בונים ומתחזקים את הקן ואת מעברי התנועה, מטפלים בביצים ובצעירים ומזינים את החיילים ואת המתרבים.

הקינון מתקיים בסביבה מוגנת, והפועלים יוצאים לאיסוף מזון באמצעות מחילות בקרקע ומעברים מכוסים. המעברים נבנים מחלקיקי קרקע ומחומרים נוספים המלוכדים בהפרשות, ומאפשרים לטרמיטים לנוע בין הקן לבין מקורות המזון תוך צמצום החשיפה לאור, להתייבשות ולטורפים.

כאשר מקור המזון נמצא מעל פני הקרקע או בתוך מבנה, הפועלים עשויים לבנות מעברים מכוסים לאורך קירות, יסודות, צינורות, משטחי בטון ורכיבי בנייה אחרים. במקומות מתאימים הם יוצרים גם משטחי הזנה מוגנים, המאפשרים פעילות ממושכת על פני עץ וחומרים אחרים המכילים תאית.

המודעות הציבורית לנזקי הטרמיטים בישראל גברה בעקבות פגיעות משמעותיות במבנים שנבנו בבנייה קלה, בין היתר ביישובים ירוחם, דימונה ובאר שבע. במבנים אלה נמצאו מעברים מכוסים, משטחי הזנה נרחבים ונזקים לרכיבי עץ ששימשו בבנייה.

פעילות דומה מדווחת מזה שנים גם במבנים רגילים ביישובים רבים בישראל. הטרמיטים עשויים לחדור לתוכם דרך סדקים, מעברי צנרת ופתחים אחרים, ולהגיע למקורות מזון המצויים בתוך המבנה.

הטרמיט הננסי, כפי שהוא מוכר מן האוכלוסיות בישראל, נחשב לאחד ממזיקי הרכוש החשובים מבין הטרמיטים המקומיים. הוא מסוגל לחדור למבנים ממקורות קינון המצויים בקרקע ובסביבתם, ולגרום נזק למוצרי עץ ולחומרים אחרים המכילים תאית, ובהם קורות עץ, משקופים, דלתות, רצפות פרקט, רהיטים, ארונות, ספרים, נייר וקרטון. לעיתים הפעילות מתרחשת בתוך רכיבי העץ או מאחורי חיפויים, ולכן הנגיעות עשויה להתגלות רק לאחר שנגרם נזק משמעותי.

סימני נגיעות אופייניים כוללים מעברים מכוסים העשויים מחלקיקי קרקע, משטחי הזנה, הצטברות חומרי בנייה שמקורם בפעילות הטרמיטים, וכן חללים ומחילות בתוך העץ.