אסופת צילומי חרקים

Hodotermitidae

טַרְמִיטִי קָצִיר (שם מדעי: Hodotermitidae Desneux, 1904) היא משפחה של טרמיטים המשתייכת לשושלת שהתפצלה מוקדם יחסית במהלך האבולוציה של הטרמיטים. המשפחה נפוצה בעולם הישן, בעיקר באזורי סוואנה, ערבות, מדבריות ואזורים צחיחים למחצה באפריקה, במזרח התיכון ובחלקים מאסיה. בני המשפחה מתאפיינים באורח חיים תת־קרקעי ובאיסוף פעיל של חומר צמחי מעל פני הקרקע.

אחד המאפיינים המורפולוגיים הבולטים של המשפחה הוא קיומן של עיניים מורכבות תפקודיות גם בפועלים ובחיילים, נוסף על המתרבים המכונפים. תכונה זו חריגה יחסית בקרב טרמיטים, שבמרבית משפחותיהם הפועלים והחיילים חסרי עיניים או בעלי עיניים מנוונות. מידת התפתחותן של העיניים משתנה בין הכתות והמינים, אך נוכחותן קשורה לאורח החיים הכולל פעילות מחוץ לקן.

החיילים מתאפיינים בראש מפותח ובלסתות חזקות, שבשוליהן הפנימיים מצויות שיניים. הפרונוטום (הלוח הגבי של פרק החזה הראשון, (Pronotum מפותח ובעל צורה דמוית אוכף. הפועלים חסרי כנפיים, בעלי רגליים מפותחות ומבנה גוף המאפשר תנועה על פני הקרקע, חיתוך חלקי צמחים והובלתם אל הקן. בחלק מהמינים הפועלים בעלי פיגמנטציה כהה יחסית, העשויה לתרום להגנה מפני חשיפה לאור ולתנאי הסביבה שמחוץ לקן. עם זאת, יכולתם לפעול בשעות היום תלויה גם בהתאמות פיזיולוגיות ובהתנהגות המווסתת את החשיפה לטמפרטורות גבוהות ולהתייבשות.

מערכת הכתות במשפחה כוללת מתרבים, חיילים ופועלים אמיתיים, המהווים כת נפרדת מבחינה התפתחותית. הפועלים מבצעים את מרבית עבודות המושבה, ובהן איסוף מזון, חפירת מחילות, תחזוקת הקן, טיפול בביצים ובצאצאים והזנת פרטים אחרים. במינים מסוימים קיימת שונות בגודל הפועלים, והיא עשויה להיות קשורה לחלוקת תפקידים.

בני המשפחה מקננים בקרקע ובונים מערכות תת־קרקעיות של מחילות וחדרים, המשמשות למגורים, לאחסון מזון, לרבייה ולגידול הצאצאים. עומק הקן, היקפו ומורכבותו משתנים בין המינים ובהתאם לתנאי הקרקע והסביבה. חלק מהחדרים ממוקמים סמוך לפני הקרקע ומשמשים לאחסון חומר צמחי שנאסף, ואילו אזורים עמוקים יותר מספקים תנאי טמפרטורה ולחות יציבים יחסית. המחילות מקשרות בין חלקי הקן ובין פתחי האיסוף שעל פני הקרקע. מבנה זה מסייע בצמצום החשיפה לתנאי יובש וחום קיצוניים ומאפשר למושבות להתקיים גם באזורים צחיחים. המושבות עשויות להיות גדולות ומורכבות, אך גודלן משתנה בין המינים ובהתאם לגיל המושבה ולזמינות המשאבים.

המשפחה מכונה "טרמיטי קציר" בשל הרגלם של הפועלים לאסוף חומר צמחי מעל פני הקרקע ולהובילו אל הקן. המזון כולל בעיקר עשבים יבשים, גבעולים, עלים, זרעים, קליפות זרעים וחלקי צמחים אחרים. במינים מסוימים נאספים גם חלקי צמחים ירוקים, ובתנאים מסוימים עשויים הפועלים לנצל חומר צמחי המצוי בגללי יונקים צמחוניים. הפועלים חותכים את החומר הצמחי לפיסות המתאימות לנשיאה ומובילים אותן דרך פתחי האיסוף אל חדרי הקן, שבהם הוא נאגר ונצרך בהדרגה. דפוסי האיסוף משתנים בין המינים ועשויים לכלול פעילות יחידנית, תנועה לאורך נתיבים קבועים או איסוף קבוצתי. מרחקי האיסוף תלויים במיקום פתחי הקן, בזמינות המזון, בצפיפות הצמחייה ובתנאים הסביבתיים.

פעילות איסוף המזון מושפעת במידה רבה מטמפרטורת הסביבה, מלחות האוויר והקרקע ומעונת השנה. במינים רבים הפעילות מתקיימת בעיקר בלילה, בשעות הדמדומים או בשעות הבוקר המוקדמות. היכולת לפעול מחוץ לקן קשורה לשילוב של פיגמנטציה, סבילות פיזיולוגית לתנאי הסביבה, התנהגות מותאמת וניצול שעות שבהן תנאי הטמפרטורה והלחות מאפשרים פעילות.

באזורים מדבריים וערבתיים ממלאים טרמיטי הקציר תפקיד אקולוגי חשוב בפירוק חומר צמחי מת ובמחזור חומרי הזנה. איסוף החומר הצמחי והעברתו אל תוך הקרקע תורמים לשינוי בפיזור החומר האורגני ובזמינות חומרי ההזנה. חפירת המחילות והקמת חדרי הקן עשויות להשפיע על מבנה הקרקע, על אוורורה, על חדירת מים ועל תנועת חומרי הזנה בתוכה. בשל השפעות אלה נחשבים בני המשפחה למהנדסי מערכת אקולוגית, כלומר לאורגניזמים המשנים את סביבתם הפיזית ומשפיעים בכך על תנאי המחיה של אורגניזמים אחרים.

לצד תרומתם האקולוגית, מינים מסוימים עלולים לגרום נזק לחקלאות ולשטחי מרעה. הפועלים עשויים לקטוף חלקי צמחים חיים, לפגוע בנבטים ובצמחים צעירים ולהפחית את כמות החומר הצמחי הזמין לבעלי חיים רועים. בניגוד למיני טרמיטים רבים הניזונים מעץ, בני המשפחה אינם נחשבים בדרך כלל למזיקים מרכזיים של עץ במבנים.

במשפחה שלושה סוגים: Hodotermes ,Microhodotermes ו-Anacanthotermes. בעולם תוארו כ־20 מינים ובישראל תואר מין אחד מהסוג Anacanthotermes אם כי יש פרסומים ששני מינים נוספים בסוג שתוארו ממצרים ומחצי האי ערב עשויים להימצא גם בישראל.

רשימת מינים

Anacanthotermes ubachi

טֶרְמִיט הַקָּצִיר

Anacanthotermes ubachi

טֶרְמִיט הַקָּצִיר

הטרמיט הגדול ביותר בישראל. החיילים בעלי קופסית ראש גדולה, מלבנית בקירוב, שצדדיה קעורים מעט. כל בני הכתות בעלי עיניים מורכבות מפותחות. גבית החזה הקדמי דמוית אוכף. בישראל המין מוכר בעיקר מאזורים צחיחים וצחיחים למחצה. מהממצאים שברשותי המין זה לא נימצא חודר לבתים בישראל.

מאפיינים טקסונומיים

המין טֶרְמִיט הַקָּצִיר (שם מדעי: Anacanthotermes ubachi (Navás, 1911)) נחשב לגדול שבמיני הטרמיטים המוכרים מישראל. החיילים בעלי קופסית ראש גדולה, מלבנית בקירוב, שצדדיה קעורים מעט. הראש נושא שערות, והלסתות חזקות ומפותחות. מבנה הלסתות, ובכלל זה צורת השיניים הפנימיות ומיקומן, משמש מאפיין חשוב לזיהוי המין ולהבחנתו ממינים קרובים בסוג.

במין קיימת שונות ניכרת בגודלם של החיילים והפועלים. אורך גוף החיילים מגיע עד 13 מ"מ, ואורך גופם של המתרבים המכונפים, כולל הכנפיים, מגיע עד 30 מ"מ. המחושים עשויים לכלול 23–25 פרקים. הפרונוטום (גבית החזה הקדמי) דמוית אוכף.

הפועלים בעלי לסתות לעיסה מפותחות, המותאמות לחיתוך ולגריסה של חומר צמחי יבש. ראשם מפותח יחסית, והם נבדלים בגודלם ובמידת הפיגמנטציה של הגוף. חלק מהפועלים בעלי גוון צהבהב־חום ועיניים מורכבות מפותחות, תכונות האופייניות לטרמיטי הקציר היוצאים לאיסוף מזון על פני הקרקע.

בפרסומים ישנים הוזכרו מדרום ישראל גם מינים נוספים של הסוג, ובהם Anacanthotermes vagans ו־Anacanthotermes ochraceus. האחרון מוכר בעיקר מצפון אפריקה ומחצי האי ערב. ההבחנה בין המינים מבוססת על מכלול מאפיינים מורפולוגיים, ובפרט על מבנה הראש והלסתות.

תפוצה והתנהגות

תפוצת המין טֶרְמִיט הַקָּצִיר משתרעת במזרח התיכון, והוא דווח מישראל, מירדן, מעיראק ומדרום־מזרח טורקיה.

בישראל המין מוכר בעיקר מאזורים צחיחים וצחיחים למחצה, מאזור באר שבע והנגב ועד הערבה ואילת. הוא מצוי בבתי גידול מדבריים, בשטחים פתוחים ובאזורים שבהם מצטברים עשבים יבשים ושאריות צמחיות.

טרמיט הקציר הוא מין תת־קרקעי היוצא לאיסוף מזון על פני הקרקע. בניגוד למיני טרמיטים הניזונים בעיקר מעץ, מין זה מתמחה באיסוף חומר צמחי יבש, בעיקר עשבים, גבעולים, קש, מוץ וחלקי צמחים מתים. במחקרים שנערכו בנגב נמצא כי הפועלים מעדיפים חומר צמחי עשבוני על פני חומר מעוצה.

הפעילות מחוץ לקן מתרחשת בעיקר בשעות הלילה ובשעות שבהן תנאי הטמפרטורה והלחות מתאימים. עם זאת, תועדה פעילות גם בשעות היום, לרבות בשעות הצהריים בחודשי הקיץ. חלק מהפועלים בעלי פיגמנטציה כהה יחסית ועיניים מורכבות מפותחות, המאפשרות להם לפעול מחוץ לקן.

הקן תת־קרקעי ומורכב ממערכת של חדרים, גלריות אחסון ומחילות צרות, המחברות בין חלקיו השונים ובין אזורי הקינון לפני הקרקע.

הפועלים יוצאים לאיסוף מזון דרך פתחים ייעודיים בפני הקרקע. במחקרים שנערכו בנגב נמצא כי פעילות האיסוף מתרכזת בדרך כלל בסביבתם הקרובה של הפתחים, ברדיוס של כ־20 ס"מ. באזור זה הפועלים חותכים חלקי צמחים יבשים לפיסות קטנות ומעבירים אותם אל הקן.

החומר הצמחי שנאסף מועבר דרך מחילות הובלה צרות אל גלריות אחסון תת־קרקעיות. במחקר שנערך בנגב נמצא כי נפחן הממוצע של גלריות האחסון היה כ־9 סמ"ק. מרביתן נמצאו בעומק של עד כ־15 ס"מ מתחת לפני הקרקע.

הדפנות של הגלריות ושל המחילות מחוזקות בחומר מלוכד, המורכב מחלקיקי קרקע המלוכדים באמצעות הפרשות רוק של הטרמיטים (Carton) היוצר מבנה יציב יותר מהקרקע המקיפה אותו.

פתחי איסוף המזון עשויים להיסגר באופן חלקי בחומר מלוכד כאשר אינם משמשים למעבר פעיל. באזורים שבהם פעילות הטרמיטים רבה תועדה צפיפות של עד כ־25 פתחי איסוף למ"ר ועד כ־70 גלריות תת־קרקעיות למ"ר.

חלקי הקן העמוקים יותר כוללים אזורי קינון שבהם מצויים המתרבים והפרטים הצעירים.

במין קיימת כת פועלים אמיתית, המבצעת את מרבית עבודות המושבה. הפועלים אוספים מזון, חופרים מחילות, בונים ומתחזקים את חדרי הקן, מטפלים בביצים ובצאצאים ומזינים את יתר חברי המושבה. התפתחות הכתות מבוססת על מסלול מסועף, שבו מסלול ההתפתחות של הפועלים נפרד ממסלול ההתפתחות המוביל למתרבים המכונפים. החיילים מתמיינים ממסלול ההתפתחות של הפרטים חסרי הכנפיים, באמצעות שלב קדם־חייל.

לטרמיט הקציר תפקיד חשוב בפירוק חומר צמחי מת ובמחזור הפחמן והחנקן במערכות האקולוגיות המדבריות של הנגב. הפועלים אוספים חומר צמחי מפני הקרקע ומעבירים אותו אל הגלריות התת־קרקעיות, שבהן הוא נאגר, נצרך ומתפרק. בכך הם משנים את פיזור החומר האורגני בין פני הקרקע לשכבות הקרקע העליונות.

מחקר שפורסם בשנת 2003 בדק את השפעת פעילותו של המין טֶרְמִיט הַקָּצִיר על תהליכי שחרור החנקן ועל נשימת הקרקע בנגב הצפוני.

החוקרים בדקו חומר צמחי בשלבים שונים של עיבוד בידי הטרמיטים, גללים וחומר מדפנות הגלריות, לאחר הרטבה בתנאי מעבדה. נמצא כי הרטבת החומרים הובילה לשחרור ראשוני של חנקן מינרלי, ולאחריו לקיבוע חלק מהחנקן בידי מיקרואורגניזמים.

הממצאים מלמדים כי פעילות הטרמיטים משפיעה על אגירת חומר אורגני בקרקע, על זמינות החנקן ועל תהליכי הפירוק והמינרליזציה. באמצעות איסוף החומר הצמחי, בניית הגלריות ושינוי התכונות הפיזיקליות והביולוגיות של הקרקע, טרמיט הקציר ממלא תפקיד של מהנדס מערכת אקולוגית (Ecosystem engineer) בסביבה המדברית.

התמונות צולמו בגינה של בית מגורים בדימונה תועדה פעילות של טרמיט הקציר בשעות הצהריים, לרבות בתוך אזורי איסוף מזון ומתחת לפסולת קרשים. תצפיות נוספות נערכו באזור שבטה ומצפה רמון שבנגב, שם נמצאה פעילות המין מתחת לאבנים. על פי ממצאי שדה שנאספו, לא תועדה חדירה של המין לתוך בתי מגורים בישראל.

Hodotermes mossambicus

Northern Harvester Termite

Hodotermes mossambicus

Northern Harvester Termite

אחד מהמינים בעלי השפעה גדולה על סביבתם. הטרמיט בונה מערכת תת-קרקעית המורכבת ממספר יחידות המחוברות ביחד על ידי תעלות ליצירת מבנה משותף וללא תילים מעל הקרקע. המין ממלא תפקיד חשוב בפירוק חומר צמחי, בשינוי מבנה הקרקע ובהשפעה על הצמחייה. המין נפוץ באפריקה הדרומית ואינו נמצא בישראל.

מאפיינים טקסונומיים

המין (שם מדעי: Hodotermes mossambicus (Hagen, 1853)) מתאפיין בחיילים גדולים יחסית, בעלי קופסית ראש רחבה ומפותחת, בגוון חום־צהבהב עד חום כהה. הלסתות חזקות, מעוקלות פנימה ובעלות שיניים בצדן הפנימי.

במין קיימת שונות ניכרת בגודלם של החיילים והפועלים. אורך גוף החיילים עשוי להגיע לכ־13 מ"מ, ואילו אורך גופם של הפועלים הבוגרים הוא כ־9 מ"מ, עם שונות ניכרת בין פרטים. הפרונוטום (גבית החזה הקדמי) דמוית אוכף.

הפועלים בעלי לסתות לעיסה מפותחות, המותאמות לחיתוך ולגריסה של חומר צמחי. קיימים שני טיפוסים עיקריים של פועלים בוגרים: פועלים גדולים (Major workers) ופועלים קטנים (Minor workers) הנבדלים בעיקר בממדי הראש והגוף.

הפועלים הבוגרים בעלי גוף בעל פגמנטציה בגוונים צהבהבים־חומים עד חומים, ועיניים מורכבות מפותחות. תכונות אלה קשורות לפעילות איסוף המזון מעל פני הקרקע, שבה הם חשופים לאור השמש ולתנאי סביבה משתנים. לעומתם, הפרטים הצעירים החיים בתוך הקן בהירים יותר וחסרי פיגמנטציה מפותחת.

המתרבים המכונפים גדולים יחסית, ואורך גופם הכולל, לרבות הכנפיים, מגיע לכ־28 עד 30 מ"מ. הגוף בגוון חום־אדמדם עד חום כהה, הראש והחזה כהים יחסית, והכנפיים ארוכות, שקופות למחצה, בעלות עורקים קדמיים מעובים בגוון חום.

תפוצה והתנהגות

המין נפוץ באפריקה הדרומית, ובכלל זה בדרום אפריקה, נמיביה, בוטסואנה, זימבבואה ומוזמביק. תפוצתו משתרעת גם לאזורים נוספים בדרום־מזרח אפריקה, בהתאם לתנאי האקלים והקרקע.

המין מאכלס בעיקר סוואנות, ערבות עשב, אזורים צחיחים למחצה ומישורים פתוחים שבהם קיימת צמחייה עשבונית עונתית. הוא מסוגל להתקיים גם באזורים מדבריים שבהם כמות המשקעים נמוכה, בתנאי שקיימת גישה למקורות מים או ללחות בעומק הקרקע.

תפוצתו ופעילותו מושפעות מסוג הקרקע, ממשטר המשקעים, מזמינות העשב ומתנאי הטמפרטורה והלחות. הקרקע משמשת הן מצע לחפירת הקן והן אמצעי להגנה מפני תנאי היובש השוררים מעל פני השטח.

המין מקים קינים תת־קרקעיים מורכבים, שאינם מלווים בדרך כלל בתלוליות קינון גדולות מעל פני הקרקע.

הקן כולל מערכת של חללים וחדרים תת־קרקעיים, המחוברים ביניהם באמצעות מחילות. חלק מהחללים משמשים למגורי הפרטים ולטיפול בצאצאים, ואחרים לאחסון חומר צמחי שנאסף מעל פני הקרקע.

במחקרים תוארו יחידות קינון בעלות צורה כדורית בקירוב, המחוברות זו לזו במערכת מחילות ויוצרות מכלול תת־קרקעי משותף.

המחילות עשויות להגיע לעומק ניכר, ולעיתים לעומקים של כמה מטרים. באזורים צחיחים יש למערכת זו חשיבות מיוחדת, משום שהיא מאפשרת לטרמיטים לנצל שכבות קרקע שבהן נשמרת לחות גבוהה יותר מזו שבקרבת פני השטח.

ממערכת המחילות מסתעפים מעברים המגיעים לפני הקרקע ומסתיימים בפתחי יציאה המשמשים לאיסוף מזון. חלק מהפתחים מוקפים בערמות קטנות של עפר שהוצא במהלך החפירה. ערמות אלה עשויות להעיד על פעילות המושבה, אף שהקן עצמו נסתר מתחת לפני הקרקע.

ממערכת המחילות מסתעפים מעברים המגיעים לפני הקרקע ומסתיימים בפתחי יציאה המשמשים לאיסוף מזון. חלק מהפתחים מוקפים בערמות קטנות של עפר שהוצא במהלך החפירה. ערמות אלה עשויות להעיד על פעילות המושבה, אף שהקן עצמו נסתר מתחת לפני הקרקע.

פעילות החפירה והעברת חלקיקי הקרקע תורמת לשינוי מבנה הקרקע, להגדלת נקבוביותה ולשיפור תנועת המים והאוויר בתוכה. הוצאת חומר מעומק הקרקע אל פני השטח עשויה להשפיע גם על פיזור חומר אורגני ויסודות הזנה.

המושבה כוללת מתרבים ראשוניים, חיילים, פועלים בוגרים ופרטים צעירים בשלבי התפתחות שונים.

הפועלים בוגרים המתמחים באיסוף מזון ובפעילות מחוץ לקן. עם זאת, קיימת חלוקת עבודה ברורה בין הפועלים הבוגרים לבין הפרטים הצעירים. במחקרי מעבדה נמצא כי זחלים בדרגת ההתפתחות השישית מבצעים חלק גדול מהפעילות הפנימית במושבה. זחלים אלה מטפלים בביצים ובצאצאים צעירים, מנקים ומזינים את החיילים, הפועלים הבוגרים והמתרבים, ומשתתפים בטיפוח חברתי. הם ממלאים תפקיד מרכזי בהעברת מזון בין חברי המושבה.

במחקרי מעבדה נמצא כי הפועלים הבוגרים תלויים במידה ניכרת בהזנה ובטיפול שמספקים הזחלים הגדולים. כאשר הופרדו מהם, צריכת המזון של הפועלים פחתה ויכולת הישרדותם נפגעה. החוקרים העלו גם את האפשרות שהזחלים הגדולים משתתפים בהפצת פרומונים חברתיים באמצעות מגע, טיפוח והזנה הדדית.

איסוף המזון מתבצע בעיקר בידי הפועלים הבוגרים, היוצאים מהקן דרך פתחים ייעודיים אל פני הקרקע. הפועלים הגדולים אחראים בעיקר לחיתוך הגבעולים והעלים, ואילו הפועלים הקטנים עוסקים בעיקר באיסוף ובהובלת חלקי הצמחים אל פתחי הקן.

הפועלים נוהגים לאסוף תחילה חומר צמחי יבש המונח על פני הקרקע. לאחר ניצולו הם מתחילים לקצור צמחייה עומדת. קציר העשב מתבצע בדרך כלל מחלקיו העליונים של הצמח כלפי מטה. במחקרי מעבדה נמצא כי הפועלים הפסיקו את הקציר כאשר גובה העשב שנותר היה כ־3 ס"מ מעל פני הקרקע.

איסוף המזון מתרכז בדרך כלל בקרבת פתחי היציאה, ולעיתים במרחק של כמטר מהם. עם ניצול הצמחייה באזור מסוים עשויים הטרמיטים לאטום את הפתח ולפתוח פתח חדש במיקום אחר, בהתאם לזמינות המזון.

בטבע עשויה הפעילות להתקיים בשעות שונות של היממה בהתאם לעונה. בעונה החמה נפוצה פעילות בשעות הלילה או בשעות קרירות יחסית, ואילו בעונה היבשה והקרירה עשויים הפועלים לצאת לאיסוף מזון גם בשעות היום.

הפועלים מסוגלים לנצל חומר צמחי יבש וגם צמחייה ירוקה. בחירת המזון מושפעת מזמינותו, מתכולת המים שבו ומתנאי הסביבה. בתקופות שבהן קיימת צמחייה ירוקה וזמינה עשויים הפועלים לקצור גם עלים וגבעולים טריים. בעונה היבשה, כאשר הצמחייה מתייבשת, גדל חלקו של החומר הצמחי היבש במזון הנאסף.

מין זה הוא אחד ממיני הטרמיטים בעלי ההשפעה האקולוגית הבולטת בבתי הגידול העשבוניים של אפריקה הדרומית. פעילות הקציר עשויה להפחית במידה ניכרת את כמות העשב העומד ואת שכבת החומר הצמחי המת שעל פני הקרקע. באזורים שבהם צפיפות המושבות גבוהה במיוחד עלולים להיווצר שטחים נרחבים שבהם כיסוי הצמחייה דל.

בזולולנד שבדרום אפריקה תועדו אוכלוסיות צפופות המסוגלות לאסוף כמעט את מלוא הייצור השנתי של עשב באתרים מסוימים. צריכת החומר הצמחי שהוערכה בכ־1 עד 3 טונות חומר יבש להקטר בשנה, בהתאם לצפיפות המושבות ולתנאי בית הגידול.

להפחתת כמות העשב היבש עשויה להיות השפעה על משטר השרפות, משום שהעשב משמש חומר בעירה. קציר אינטנסיבי עשוי לצמצם את כמות החומר הדליק ולהשפיע על התפשטותן של שרפות עשב. בנוסף, העברת חומר צמחי אל תוך הקרקע והוצאת חלקיקי קרקע אל פני השטח משפיעות על מחזור החומר האורגני ועל פיזור יסודות הזנה.

באזורים שבהם צפיפות המושבות גבוהה עלול המין להתחרות עם בעלי חיים רועים על משאבי העשב. המין עשוי לפגוע בשטחי מרעה ובגידולי מספוא, במיוחד כאשר כמות המשקעים נמוכה והייצור הצמחי מוגבל.