אסופת צילומי חרקים

Ectobiidae

המשפחה (שם מדעי: Ectobiidae Brunner von Wattenwyl, 1865) היא משפחת תיקנים קטנים עד בינוניים, בעלי גוף שטוח יחסית. צבע הגוף מגוון ולעיתים קרובות הוא בגוונים בהירים של צהוב, חום־צהבהב עד חום, ולעיתים מופיעים על הגוף, הפרונוטום (הלוח הגבי של קדם־החזה) והכנפיים כתמים או דגמים כהים. המחושים ארוכים ודקים והרגליים מותאמות לריצה מהירה.

במשפחה מוכרים כיום כ־250 מינים. בעבר נעשה שימוש בשם Ectobiidae במובן רחב יותר, שכלל קבוצות המוכרות כיום כמשפחות נפרדות. לפיכך, מספר המינים והרכב המשפחה המופיעים בספרות ישנה עשויים להיות שונים במידה ניכרת מן הסיווג המקובל כיום.

ההבחנה הטקסונומית בין בני המשפחה ובינם לבין משפחות קרובות נשענת, בין היתר, על מאפייני הלוח התת־גניטלי ואיברי המין של הזכר וכן על דגם עורקי הכנפיים. בזכרים מאפיינים אבחנתיים כוללים אפודמות מוארכות בלוח התת־גניטלי, היעדר זיזים (styli) או נוכחות של זיז יחיד ,(stylus) וכן גומה בלוטית נושאת זיפים בטרגיט הבטני השביעי (הלוח הגבי של פרק הבטן השביעי).

דרגת התפתחות הכנפיים משתנה בין המינים ובין הזוויגים. במינים מסוימים שני הזוויגים בעלי כנפיים מפותחות, ואילו באחרים הכנפיים מקוצרות או מנוונות, במיוחד בנקבות. כאשר הכנפיים מפותחות, הכנפיים הקדמיות משמשות ככנפי חפייה (tegmina) ואילו הכנפיים האחוריות קרומיות ומשמשות לתעופה. חלק מהמינים המכונפים מסוגלים לעוף.

הנקבות מייצרות תיק ביצים (ootheca), שאותו הן עשויות לשאת כשהוא בולט מקצה הבטן במשך פרק זמן המשתנה בין המינים, ולאחר מכן להפקידו במצע. מספר הביצים בתיק, מבנהו ומשך ההתפתחות העוברית משתנים אף הם בין המינים ובהתאם לתנאי הסביבה. מן הביצים בוקעות נימפות חסרות כנפיים.

מרבית בני המשפחה הם תיקני חוץ ואינם קשורים באופן קבוע לסביבת האדם. הם חיים במגוון בתי גידול טבעיים, בין השאר בצמחייה נמוכה, בעשב, בשיחים, בנשורת ועל פני הקרקע. אורחות החיים משתנים בין המינים, וחלקם פעילים בעיקר בשעות הערב והלילה. רוב בני המשפחה אינם סיננתרופיים ואינם נחשבים למזיקים תברואיים משמעותיים.

למשפחה תפוצה גאוגרפית רחבה ונציגיה מצויים באזורים שונים בעולם. בישראל מוכרים כמה מינים של המשפחה, וחלקם חיים בבתי גידול פתוחים ובצמחייה טבעית. מספרם המדויק של מיני המשפחה בישראל דורש בחינה על סמך הסיווג הטקסונומי העדכני, משום שמינים וקבוצות שבעבר נכללו ב־Ectobiidae במובן הרחב משויכים כיום למשפחות אחרות.

רשימת מינים

Dziriblatta galilaeana

Dziriblatta galilaeana

הבוגר נראה פעיל בשעות היום על צמחים בשטחים פתוחים. הנקבה רחבה וסגלגלה, בגוון חום־צהבהב עד חום, וקצרת־כנפיים מאוד; כנפיה מצומצמות לאונות קצרות ואינן משמשות לתעופה. המין איננו נחשב מזיק ואיננו חודר לבתי מגורים ומפעלי מזון. המין תואר לראשונה מישראל.

מאפיינים טקסונומיים

המין (שם מדעי: Dziriblatta galilaeana (Bey-Bienko, 1969)) תואר לראשונה בשנת 1969 על סמך חומר מישראל. מעמדו הטקסונומי נבחן מחדש במסגרת התיאור מחדש של הסוג Dziriblatta שערך Bohn בשנים 2019–2020, ובה נקבע שיוכו לתת־הסוג Pauciscleroblatta..

בנקבה הגוף רחב וסגלגל, וצבעו חום־צהבהב עד חום, עם ניקוד וכתמים כהים, הבולטים במיוחד על פרקי הבטן. הפרונוטום רחב ובהיר יחסית, המחושים ארוכים והרגליים בהירות. הנקבה קצרת־כנפיים מאוד; הכנפיים מצומצמות לאונות קצרות ואינן מאפשרות תעופה. בתמונות של נקבות מישראל ניכרת היטב צורת הגוף הרחבה והכנפיים המצומצמות.

הנקבה מייצרת ונושאת תיק ביצים (ootheca), הבולט מקצה הבטן. בעת נשיאתו תיק הביצים ממוקם לרוחב, בקירוב בניצב לציר האורך של גוף הנקבה. בתיק הביצים מצוי קרין (keel) רכס בולט הנטוי בזווית של כ־45° ביחס לציר האורך של התיק. צורת הקרין היא אחד המאפיינים המשמשים לזיהוי הטקסונומי של המין.

תפוצה והתנהגות

המין מוכר מישראל, שממנה תואר לראשונה. שתי תצפיות מצולמות ממרכז הארץ מתעדות נקבות על צמחים בשטח פתוח: פרט אחד צולם בשעות הצהריים בשפיים, ופרט נוסף צולם בשוהם. בתמונה בשוהם נראית הנקבה על עלה, ואילו בתמונה בשפיים היא נראית על פני הקרקע ובסמוך לצמחייה. תצפיות אלה תומכות בכך שהמין מצוי בבתי גידול פתוחים ויכול להיות פעיל גם בשעות היום. עם זאת, אין די בתצפיות אלה כדי לקבוע שעיקר פעילותו של המין יומית.

המידע שפורסם על הביולוגיה ואורח החיים של המין מצומצם. המין אינו מוכר כמזיק חקלאי או תברואי ואינו נחשב לתיקן סיננתרופי הקשור דרך קבע לבתי מגורים או למפעלי מזון.