אסופת צילומי חרקים
חיפוש לפי שם מדעי
חלוקה לפי מזיקים
חלוקה לפי נושא
תגיות כלליות
Bethylidae
חַדְבִּטְנִיִּים (שם מדעי: Bethylidae Haliday, 1833) היא משפחת צרעות יחידניות המשתייכת לתת־הסדרה שְׁנָצִים (Apocrita). גודל הבוגרים קטן עד בינוני, וברוב המינים אורך גוף הבוגרים נע בדרך כלל נע מ-1.5 עד 8 מ"מ, ובמינים הגדולים הוא עשוי להגיע לכ־10–12 מ"מ. השלד החיצוני קשיח ומסקלרוטי היטב. חזה מפותח עם פרקי חזה ברורים. הראש פונה קדימה, ובנקבות קצה הבטן מחודד ומותאם להחדרת העוקץ. במשפחה קיימת דו־צורתיות זוויגית בולטת. במינים רבים הנקבות חסרות כנפיים ואילו הזכרים מכונפים. הם לעיתים מזכירים נמלים במראם ובהתנהגותם. הכנפיים בחלק מהמינים המכונפים עורקי הכנף מצומצמים מאוד ואף חסרים כמעט לחלוטין.
מחזורי החיים מגוונים מאוד. במינים אחדים הזכרים המכונפים בוקעים מן הגולם לפני הנקבות, מחפשים את גלמי הנקבות ומזדווגים עמן עוד לפני יציאתן. הבוגרים עשויים להיזון מצוף, מטל־דבש וקיימת גם התנהגות טורפנית משולבת, שבה הנקבה ניזונה מן הפונדקאי לפני או במהלך ההטלה. במינים רבים תזונת הבוגרים אינה ידועה.
הזחלים מתפתחים על מגוון רחב של זחלי חיפושיות ופרפראים, לרוב כאלה החיים בעץ, בגבעולים או בחומרים צמחיים יבשים. במשפחה קיימות אסטרטגיות שונות לניצול הטרף: יש מינים טורפים פעילים, אחרים המשתקים טרף ומטילים עליו ביצים, וכן מינים פרזיטואידים שבהם הזחל מתפתח על או בתוך הפונדקאי, הגווע עם השלמת ההתפתחות. במינים פרזיטואידים רבים הנקבה מחדירה את העוקץ לאחד הקרומים הבין־פרקיים של גוף הפונדקאי ומשתקת אותו באמצעות ארס, דבר הגורם לשיתוק הדרגתי של הרגליים והלסתות, לעיתים במשך שעות.
במינים רבים מוטלות מספר ביצים על פונדקאי יחיד. בחלק מהמינים קיימת התנהגות אימהית מפותחת במיוחד. הנקבה שומרת על הביצים והזחלים, מנקה את גוף הפונדקאי, ולעיתים אף מסייעת לזחלים בהשגת מזון באמצעות ניקוב חוזר של גוף הפונדקאי. גודל הזחלים המתפתחים על אותו פונדקאי מושפע מצפיפות הזחלים ומזמינות המזון.
משך התפתחות הזחל נע בדרך כלל בין כשבוע לשבועיים, אך עשוי להתארך בהתאם למין, לגודל הפונדקאי ולטמפרטורה. ההתגלמות מתרחשת לרוב בסמוך לגוף הפונדקאי ולעיתים בתוך פקעת דקה.
בני המשפחה נפוצים במיוחד מתחת לקליפות עצים, בגזעים מתים, בגבעולים יבשים, במחסני תבואה ובחללים שבהם מתפתחים זחלי חרקים. מספר מינים תוקפים זחלי חרקים המזיקים למוצרי מזון מאוחסנים ולעץ, ולכן עשויים להימצא במחסנים ובמבני אדם. אף שאינם תוקפניים, נקבות עלולות לעקוץ כאשר הן נלכדות בין העור לבגד או בעת טיפול בחפצים נגועים. כמה מינים משמשים בהדברה ביולוגית.
תפוצת המשפחה עולמית. עד כה תוארו בעולם כ־2,300 מינים, ומספרם צפוי לגדול עם התקדמות המחקר. בישראל תועדו כ־40–60 מינים, אם כי המספר משתנה עם מחקרים חדשים.
רשימת מינים
Sclerodermus domesticus
Sclerodermus domesticus
הבוגר בעל גוף מאורך וקשה יחסית. חזה מפותח עם פרקי חזה ברורים. הראש פונה קדימה, ובנקבות קצה הבטן מחודד ומותאם להחדרת העוקץ. הנקבות דומות בצורתה לנמלה, הן חסרות כנפיים וגוון גופן חום־צהבהב עד חום־אדמדם. אורך גוף הנקבה נע מ-2 עד 5 מ"מ. הזכרים מכונפים אורך גוף הזכר נע מ-2 עד 3 מ"מ המין תואר מישראל.
מאפיינים טקסונומיים
המין חַדְבֶּטֶן בֵּיתִי (שם מדעי: Sclerodermus domesticus Latreille, 1809) מתאפיין בבוגר בעל גוף מאורך וקשה יחסית. חזה מפותח עם פרקי חזה ברורים. הראש פונה קדימה נקבה חסרת כנפיים. צבע גופה צבע חום־אדמדם אחיד. ראש מרובע עם עיניים קטנות, והבטן מוארכת ומחודדת. הזכרים בעלי כנפיים, חסרי עוקץ ונדירים היות והם מתים לאחר ההזדווגות. אורך גוף הנקבה נע מ-2 עד 5 מ"מ. הזכרים מכונפים אורך גוף הזכר נע מ-2 עד 3 מ"מ (השם בעברית מתבסס על הפרסום באנציקלופדיה של החי והצומח בישראל).
במשך עשרות שנים יוחסו כמעט כל הפרטים מהסוג Sclerodermus באירופה ובאזור הים התיכון למין S. domesticus שימש בעבר לתאר את המין באופן רחב, אולם בעשורים האחרונים התברר שהסוג כולל קומפלקס של מינים דומים מאוד מבחינה מורפולוגית. בגלל הדמיון המורפולוגי בתמונות אני מתייחס כאן למין בשמו המדעי למרות שמדויק היה להתייחס אליו בשם Sclerodermus cf. domesticus.
תפוצה והתנהגות
המין חַדְבֶּטֶן בֵּיתִי דווח מאירופה, צפון אמריקה, מקסיקו, קוסטה ריקה ומהמזרח הקרוב, אולם חלק מן הדיווחים מחוץ לאזור הפלארקטי עשויים להתייחס למינים קרובים בקומפלקס.
המין ידוע כפרזיטואיד של זחלי חיפושיות קודחות עץ בעיקר ממשפחת הַגַּנְבָנִיתִיִּים (Anobiidae בעבר וכיום Ptinidae). המין נפוץ בגנים ויערות כשהוא מסתתר מתחת לקליפות. בבתים המין תוקף מיני חיפושיות החיים בקרבת האדם כדוגמת: אנובית הנקודה (Anobium punctatum), חיפושית הטבק (Lasioderma serricorne), ונובר הלחם (Stegobium paniceum) ממשפחת הַגַּנְבָנִיתִיִּים. מאירופה יש דווחים על תקיפת זחלי יקרונית הגגות (Hylotrupes bajulus) ממשפחת הַיַַַקְרוּנִיתִיִּים למרות שייתכן שחלק מן הדיווחים הישנים האלו מתייחסים למעשה למינים אחרים דומים בקומפלקס.
הנקבה לאחר ההזדווגות חודרת למחילות הזחלים דרך פתחי היציאה או הסדקים שבעץ. לאחר שהיא מוצאת אותם היא משתקת אותם על ידי החדרת הארס. הנקבה מטילה כ־20–60 ביצים על גבי גוף הזחל הפונדקאי. זחלי הצרעה ניזונים על הזחל הפונדקאי ויגרמו למותו. התפתחות הזחל נמשכת בדרך כלל כשבועיים עד שלושה שבועות, בהתאם לטמפרטורה ולגודל הפונדקאי. נקבת החדבטן מפגינה התנהגות חברתית פשוטה (Subsociality). לאחר ההטלה היא נשארת לצד צאצאיה, שומרת עליהם ומסייעת להם במהלך ההתפתחות, ואף תועדו מקרים שבהם היא מאכילה את הזחלים באמצעות ניקוב חוזר של גוף הפונדקאי. זוהי אחת הדוגמאות המוכרות להתנהגות אימהית מפותחת בצרעות פרזיטואידיות. ההתגלמות מתרחשת בתוך פקעת דקה סמוך לגופת הפונדקאי. הזכרים בעלי כנפיים, קצרי־חיים ותפקידם העיקרי הוא ההזדווגות. מחזור החיים עשוי להימשך כחודש בלבד בתנאים מיטביים, ולכן המין מסוגל להעמיד דורות רבים בשנה במבנים מחוממים.
נהוג לכנות צרעה זו בשם "ידידתם של אספני העתיקות" וזאת בשל היכולות שלהן למנוע נזק הנגרם לריהוט עתיק מזחלי חפושיות המזיקות למוצרי עץ. נגיעות גבוהה בפונדקאים ברהיטים מאפשרת התפתחות של אוכלוסיות גדולות של הצרעה בקרבה גדולה לאנשים ובכך לעקיצות אקראיות בעיקר על הגב או הרגלים, הבאים במגע עם הריהוט. העקיצה גורמת לכאב חד, אודם מקומי ולעיתים נפיחות משמעותית. אצל אנשים רגישים תיתכן תגובה אלרגית נרחבת המאפיינת באדמומית של העור ולעיתיים מלווה בכאבים עזים, חולשה וחום אשר יכולים להימשך בין שבוע לשבועיים ואף יותר.
באזור טוסקנה שבאיטליה כימים דיווחים על תופעה זו ברהיטים הנגועים בחיפושית אנובית הנקודה המתפתחת ברהיטי עץ. בישראל דווחה גם מזחלי חיפושיות קודחות עץ בעצים חיים ומתים וכן ממוצרי מזון מאוחסנים שבהם התפתחו מיני Ptinidae.
התמונות צולמו בתוך אריזה של מוצר מעובד של דגנים המיוצר בישראל ובה נמצאה נגיעות גבוהה בחיפושית הטבק שלוותה בנגיעות של נקבות מהמין חַדְבֶּטֶן בֵּיתִי.
