אסופת צילומי חרקים
חיפוש לפי שם מדעי
חלוקה לפי מזיקים
חלוקה לפי נושא
תגיות כלליות
Scoliidae
פִּגְיוֹנָאִיִּים (שם מדעי: Scoliidae Latreille, 1802) היא משפחת צרעות יחידניות המשתייכת לתת־הסדרה שְׁנָצִים (Apocrita) בה כל המינים הידועים הם פרזיטואידים של זחלי חיפושיות החיים בקרקע, בעיקר ממשפחת הזיבליתיים (Scarabaeidae) ובמספר קבוצות גם של חיפושיות ממשפחות נוספות.
הבוגרים מתאפיינים בגוף מסיבי ושעיר, לרוב בצבע שחור עם דגמים צהובים או כתומים. הרגליים הקדמיות חזקות ובעלות קוצים, ומותאמות לחפירה בקרקע. הכנפיים בעלות קפלים וקמטים אורכיים אופייניים. גודל הבוגרים בינוני עד גדול, ובמשפחה נמנים כמה ממיני הצרעות הגדולים בעולם; אורכם עשוי להגיע לכ־60 מ"מ. בישראל אורך הגוף של המינים נע בדרך כלל מ-15 עד 45 מ"מ.
קיים דימורפיזם מיני ברור: הזכרים לרוב קטנים ודקים יותר מן הנקבות ולעיתים שונים גם בדגם הצבע. מחושי הנקבות בנויים מ־12 פרקים ואילו מחושי הזכרים מ־13 פרקים והם ארוכים יותר. בקצה בטנם של הזכרים מצוי לוח קצה בעל שלושה זיזים קטנים המשמשים לאחיזה בזמן ההזדווגות.
הבוגרים ניזונים מצוף פרחים ולכן משמשים גם כמאביקים מזדמנים של צמחי בר שונים. במספר מקרים ידוע על יחסי גומלין הדוקים בין מיני סחלבים, בעיקר מהסוג דבורנית (Ophrys), לבין זכרים של צרעות מהמשפחה המושכים אותם באמצעות חומרים נדיפים המדמים אותות רבייה.
בחירת הפונדקאי אופיינית לכל מין. הזחלים ניזונים מזחל הפונדקאי שהנקבה משתקת. הנקבות מחפשות דרנים של חיפושיות גדולות, בעיקר ממשפחת הזיבליתיים (Scarabaeidae) אם כי במינים אחדים ידועים גם פונדקאים ממשפחות אחרות. הנקבה מאתרת את הזחל בקרקע באמצעות שימוש גם בכימורצפציה וגם ברטט הקרקע. לאחר איתור הפונדקאי בקרקע הן חופרות אליו בעזרת הרגליים הקדמיות והלסתות, משתיקות אותו באמצעות עקיצה ומטילות על גופו ביצה אחת. הזחל הבוקע מתפתח כפרזיטואיד חיצוני וניזון מן הפונדקאי בעודו חי עד למותו, ולאחר מכן טווה פקעת ומתגלם בקרקע. במינים רבים שלב החורף עובר בתוך הפקעת כזחל בוגר או כקדם־גולם.
המשפחה קטנה יחסית ותפוצתה עולמית, בעיקר באזורים טרופיים וסובטרופיים. בעולם תוארו כ־560 מינים, ומהם כ־30 מינים ידועים מישראל, אם כי המספר משתנה עם התקדמות המחקר
בשל היותם טפילים של דרני חיפושיות המזיקים לחקלאות, נעשה שימוש במספר מיני פגיונאיים בהדברה ביולוגית של מזיקי קני סוכר וגידולים אחרים, בין היתר באוסטרליה, הפיליפינים ובארצות הברית.
רשימת מינים
Megascolia maculata
Megascolia maculata
הבוגר בעל גוף מסיבי שחור המכוסה בפלומת שיער צפופה. על פרקי הבטן השני והשלישי מצויות שתי רצועות רוחב צהובות רחבות, שלעיתים נקטעות במרכז. אורך גוף הבוגר נע מ-20 עד 50 מ"מ. המין דווח מישראל.
מאפיינים טקסונומיים
המין פִּיגְיוֹנָאִי אַרְבַּע כֶּתֶם (שם מדעי: Megascolia maculata (Drury, 1773)) המתאפיין בבוגר בעל מסיבי שחור המכוסה בפלומת שיער צפופה. על פרקי הבטן השני והשלישי מצויות שתי רצועות רוחב צהובות רחבות, שלעיתים נקטעות במרכז ולכן נראות כארבעה כתמים צהובים, תכונה שממנה נגזר שמו העברי של המין.
במין יש דימורפיזם מיני. הנקבה בעלת ראש צהוב הזכר בעל ראש שחור. הנקבה בעלת לסתות גדולות המאפשרות לה הזזה וטיפול בדרן החיפושית. אורך גוף הנקבות נע בדרך כלל מ-30 עד 50 מ"מ ואילו הזכרים קטנים יותר ואורך הגוף נע מ-20 עד 32 מ"מ. מין צרעה זה הוא הגדול באירופה.
בישראל וגם בכרתים נמצא תת המין M. m. maculate. תת מין זה מתאפיין בדרך כלל בלוח הקדמי (pronotum) נושא כתמים אדמדמים־צהבהבים, וקצה הבטן עשוי להיות בגוון חום־אדמדם.
תפוצה והתנהגות
תפוצת המין פִּיגְיוֹנָאִי אַרְבַּע כֶּתֶם משתרעת מצפון אפריקה דרך רוב אגן הים התיכון (מלטה, כרתים, קפריסין, טורקיה, סוריה, לבנון וישראל), דרום ומזרח אירופה, דרום רוסיה, הקווקז והמזרח הקרוב ועד איראן, טורקמניסטן ומערב קזחסטן. תפוצת המין מושפעת במידה רבה מתפוצת דרני הפונדקאים.
הבוגר פעיל באזורים ים תיכוניים של שטחים פתוחים, בתה ויער פרק של אלונים בחודשים החמים עד ספטמבר. הם ניזונים על צוף פרחים תוך העדפה לפרחים בעלי תפרחות צפופות הנותנות לבוגר נגישות נוחה לצוף.
הנקבה מחפשת דרנים גדולים של חיפושיות החיות בתוך גזעי עצים רקובים, גדמים ושורשי עצים מתים. הפונדקאי העיקרי הוא קרנפית אירופאית (Oryctes nasicornis), אולם תועדו גם דרנים של זיבליתיים גדולים נוספים ואף של מינים אחדים ממשפחת האייליתיים (Lucanidae). לאחר איתור הפונדקאי הנקבה משתקת אותו באמצעות עקיצה ומטילה על גופו ביצה אחת.
הזחל הבוקע מתפתח כפרזיטואיד חיצוני וניזון בהדרגה מרקמות הדרן בעודו חי עד למותו. לאחר השלמת התפתחותו הוא טווה פקעת משי חומה־אדמדמה, שבה הוא עובר בדרך כלל את החורף בשלב הקדם־גולם (prepupa). ההתגלמות מתרחשת באביב, והבוגר מגיח זמן קצר לאחר מכן. הזכרים בוקעים מוקדם יותר מהנקבות ומסיירים מעל שטחים פתוחים בחיפוש אחר נקבות.
התמונות צולמו בכרתים.
Scolia flaviceps
Scolia flaviceps
הבוגר בעל גוף מסיבי שצבעו שחור עד חום־כהה, המכוסה פלומת שיער צפופה ולרוחב הבטן שני פסים צהובים רחבים. ראש הנקבה צהוב־כתום, ואילו בזכר מופיעים כתמים צהובים משתנים על הפנים. גודל הבוגרים נע מ-18 עד 30 מ"מ. המין דווח מישראל.
מאפיינים טקסונומיים
המין (שם מדעי: Scolia flaviceps Eversmann, 1846) מתאפיין בבוגר בעל גוף מסיבי שצבעו שחור עד חום־כהה, המכוסה פלומת שיער צפופה בגוון צהבהב־חום עד זהוב, ולכן פרטים אחדים נראים חומים יותר מאחרים, בעיקר על בית החזה. לרוחב הבטן שני פסים צהובים רחבים, אולם רוחבם וצורתם משתנים במידה רבה בין הפרטים. לעיתים מופיעים עליהם כתמים שחורים צדדיים או שהפסים מצטמצמים ומתפצלים, ולכן דגם הצבע אינו אחיד בכל האוכלוסיות. ראש הנקבה צהוב־כתום, ואילו בזכר מופיעים כתמים צהובים משתנים על הפנים. המחושים והרגליים כהים, ולעיתים בעלי גוון חום־אדמדם. גודל הבוגרים נע מ-18 עד 30 מ"מ.
תפוצה והתנהגות
תפוצת המין משתרעת מן המזרח התיכון דרך עיראק, סוריה, לבנון, ירדן וישראל, צפונה לקווקז ולדרום רוסיה, ומזרחה דרך טורקמניסטן, אוזבקיסטן ואפגניסטן. יש החושבים כי מדובר בשני מינים נפרדים בשני אזורי תפוצה נפרדים. האחד בחצי האי הערבי והשני במרכז אסיה.
הבוגרים ניזונים בעיקר מצוף פרחים. בדומה לשאר מיני הפגיונאיים, הנקבות מטפילות דרנים של חיפושיות החיות בקרקע, בעיקר ממשפחת הזיבליתיים (Scarabaeidae) החיים בקרקע למרות שהפונדקאים של המין אינם ידועים. לאחר איתור הפונדקאי הנקבה משתקת אותו בעקיצה ומטילה עליו ביצה אחת. הזחל מתפתח כפרזיטואיד חיצוני, ניזון מן הדרן, ולאחר השלמת התפתחותו טווה פקעת בקרקע, שבה הוא עובר בדרך כלל את החורף בשלב הקדם־גולם. המין נפוץ בעיקר בבתי גידול פתוחים וחמים.
התמונות צלמו בצפון הכינרת.
Scolia hirta
Scolia hirta
הבוגר בעל גוף מסיבי ושחור המכוסה שערות קצרות. לרוחב הבטן שני פסים צהובים מבריקים. הכנפיים בעלות גוון חום־כהה. אורך גוף הבוגר נע מ-10 עד 25 מ"מ. המין דווח מישראל.
תפוצה והתנהגות
המין (שם מדעי: Scolia hirta (Schrank, 1781)) מתאפיין בבוגר בעל גוף מסיבי ושחור המכוסה שערות קצרות. לרוחב הבטן שני פסים צהובים מבריקים, שרוחבם משתנה בין פרטים. הכנפיים בעלות גוון חום־כהה עד חום־סגלגל עם ברק כחלחל־סגלגל באור מתאים. אורך גוף הבוגר נע מ-10 עד 25 מ"מ, כאשר הנקבות גדולות מן הזכרים.
תפוצה והתנהגות
המין בעל תפוצה פלארקטית רחבה. הוא נפוץ ברוב דרום ומרכז אירופה, מגיע צפונה עד דרום סקנדינביה והמדינות הבלטיות, מצוי ברחבי אגן הים התיכון, בצפון אפריקה, בטורקיה, בקווקז, במזרח הקרוב ובמרכז אסיה עד מערב מונגוליה. בישראל הוא נפוץ בעיקר באזור הים־תיכוני בבתי גידול פתוחים, שטופי שמש ועשבוניים.
הבוגרים ניזונים מצוף פרחים. הם מבקרים בעיקר בתפרחות צפופות של בני משפחות המורכבים והשפתניים.
הנקבות מחפשות בקרקע דרנים של חיפושיות ממשפחת הזבליתיים, ובעיקר של בני תת־המשפחה נחושתניות (Cetoniidae). לאחר איתור הפונדקאי היא עוקצת ומשתקת אותו ומטילה עליו ביצה אחת. הזחל מתפתח כטפיל חיצוני וניזון מן הדרן עד מותו. בסיום התפתחותו הוא טווה פקעת באדמה, וברוב תחום התפוצה חורף כזחל בוגר בתוך הפקעת. ההתגלמות מתרחשת באביב, וברוב האזורים מתפתח דור אחד בשנה.
התמונות צולמו בכרמל.
