המין חַדְבֶּטֶן בֵּיתִי דווח מאירופה, צפון אמריקה, מקסיקו, קוסטה ריקה ומהמזרח הקרוב, אולם חלק מן הדיווחים מחוץ לאזור הפלארקטי עשויים להתייחס למינים קרובים בקומפלקס.

המין ידוע כפרזיטואיד של זחלי חיפושיות קודחות עץ בעיקר ממשפחת הַגַּנְבָנִיתִיִּים (Anobiidae בעבר וכיום Ptinidae). המין נפוץ בגנים ויערות כשהוא מסתתר מתחת לקליפות. בבתים המין תוקף מיני חיפושיות החיים בקרבת האדם כדוגמת: אנובית הנקודה (Anobium punctatum), חיפושית הטבק (Lasioderma serricorne), ונובר הלחם (Stegobium paniceum) ממשפחת הַגַּנְבָנִיתִיִּים. מאירופה יש דווחים על תקיפת זחלי יקרונית הגגות (Hylotrupes bajulus) ממשפחת הַיַַַקְרוּנִיתִיִּים למרות שייתכן שחלק מן הדיווחים הישנים האלו מתייחסים למעשה למינים אחרים דומים בקומפלקס.

הנקבה לאחר ההזדווגות חודרת למחילות הזחלים דרך פתחי היציאה או הסדקים שבעץ. לאחר שהיא מוצאת אותם היא משתקת אותם על ידי החדרת הארס. הנקבה מטילה כ־20–60 ביצים על גבי גוף הזחל הפונדקאי. זחלי הצרעה ניזונים על הזחל הפונדקאי ויגרמו למותו. התפתחות הזחל נמשכת בדרך כלל כשבועיים עד שלושה שבועות, בהתאם לטמפרטורה ולגודל הפונדקאי. נקבת החדבטן מפגינה התנהגות חברתית פשוטה (Subsociality). לאחר ההטלה היא נשארת לצד צאצאיה, שומרת עליהם ומסייעת להם במהלך ההתפתחות, ואף תועדו מקרים שבהם היא מאכילה את הזחלים באמצעות ניקוב חוזר של גוף הפונדקאי. זוהי אחת הדוגמאות המוכרות להתנהגות אימהית מפותחת בצרעות פרזיטואידיות. ההתגלמות מתרחשת בתוך פקעת דקה סמוך לגופת הפונדקאי. הזכרים בעלי כנפיים, קצרי־חיים ותפקידם העיקרי הוא ההזדווגות. מחזור החיים עשוי להימשך כחודש בלבד בתנאים מיטביים, ולכן המין מסוגל להעמיד דורות רבים בשנה במבנים מחוממים.

נהוג לכנות צרעה זו בשם "ידידתם של אספני העתיקות" וזאת בשל היכולות שלהן למנוע נזק הנגרם לריהוט עתיק מזחלי חפושיות המזיקות למוצרי עץ. נגיעות גבוהה בפונדקאים ברהיטים מאפשרת התפתחות של אוכלוסיות גדולות של הצרעה בקרבה גדולה לאנשים ובכך לעקיצות אקראיות בעיקר על הגב או הרגלים, הבאים במגע עם הריהוט. העקיצה גורמת לכאב חד, אודם מקומי ולעיתים נפיחות משמעותית. אצל אנשים רגישים תיתכן תגובה אלרגית נרחבת המאפיינת באדמומית של העור ולעיתיים מלווה בכאבים עזים, חולשה וחום אשר יכולים להימשך בין שבוע לשבועיים ואף יותר.

באזור טוסקנה שבאיטליה כימים דיווחים על תופעה זו ברהיטים הנגועים בחיפושית אנובית הנקודה המתפתחת ברהיטי עץ. בישראל דווחה גם מזחלי חיפושיות קודחות עץ בעצים חיים ומתים וכן ממוצרי מזון מאוחסנים שבהם התפתחו מיני Ptinidae.

התמונות צולמו בתוך אריזה של מוצר מעובד של דגנים המיוצר בישראל ובה נמצאה נגיעות גבוהה בחיפושית הטבק שלוותה בנגיעות של נקבות מהמין חַדְבֶּטֶן בֵּיתִי.

המין צִרְעָה מִזְרָחִית נפוץ במזרח אפריקה, ברוב מרחב הים התיכון, בחצי האי ערב, בקווקז, במרכז אסיה ומזרחה עד הודו.

הבוגרים ניזונים מצוף פרחים, מפירות בשלים, מטל־דבש, ממוהל צמחים עשיר בסוכרים וגם ממזון אנושי. הפועלות הצעירות מטפלות בזחלים, ואילו המבוגרות יוצאות לאיסוף מזון ולהגנת הקן. הזחלים ניזונים מטרף ומשאריות בשר שהפועלות מביאות לקן. הם מפרישים נוזל מזין העשיר בחומצות אמינו, בסוכרים ובחומרים נוספים, שאותו מלקקות הפועלות, המלכה ולעיתים גם הזכרים במסגרת טרופלקסיס (trophallaxis).

המלכות המופרות הן היחידות השורדות את החורף. הן חורפות ביחידות או בקבוצות קטנות בתוך חללים מוגנים, ומתחילות את פעילותן בדרך כלל בתחילת חודש מרץ בחיפוש אחר אתר לבניית קן. הקן נבנה בתוך חללים בקרקע, כגון מחילות בעומקים משתנים, לעיתים של עשרות סנטימטרים, או בפתחים בבסיס עצים. ניתן למצוא קינים גם בחללים שונים בתוך מבנים. בכל קן יש בדרך כלל מלכה אחת.

המלכה בונה גבעול תלייה המחובר לתקרת החלל, וממנו תלויה החלה הראשונה שתאיה פונים כלפי מטה. הפועלות הבוקעות ממנה ממשיכות את בניית הקן, שבו החלות מסודרות זו מתחת לזו במאוזן, ובכל חלה שכבה אחת של תאים משושים. החלות ומעטפת הקן נבנות מסיבי עץ, מקליפות עץ ומחומר צמחי לעוסים המעורבים ברוק.

בקינים מפותחים נבנות בדרך כלל 5–8 חלות, ולעיתים אף יותר, ובהן חיים עד כ־5,000–10,000 פרטים. לקראת סוף הקיץ מתחילות הפועלות לבנות תאים גדולים, שבהם יתפתחו מלכות חדשות (מביצים מופרות) וזכרים (מביצים בלתי מופרות). לאחר ההזדווגות מתים הזכרים, ובסוף הסתיו מתה המושבה כולה, למעט המלכות המופרות השורדות את החורף.

הפרטים בקן מתקשרים האחד עם השני באמצעות פרומונים, תנוחות גוף, תנודות הגוף ורטט.

צרעה זו נחשבת למזיק, שכן היא אחת הטורפות החשובות של דבורת הדבש בישראל, וקינים הממוקמים בקרבת מגורי אדם או בתוכם עלולים להוות סכנה בשל עקיצותיהם. בשל חשיבותה כמזיק בענף הכוורנות וכסיכון לבריאות הציבור, הצרעה המזרחית היא אחד ממיני החרקים הנלמדים במסגרת הכשרת מדבירים בישראל. ההדברה מתבססת בעיקר על פיתיונות מורעלים ועל השמדת קינים, בהתאם להנחיות ולהיתרים הקבועים בחוק.

התמונות צומו בכינרת, שוהם ומושב בני עטרות.

תפוצת המין תִּיקָן אֲמֶרִיקָנִי היא קוסמופוליטי. המין גם מלווה את האדם והוא נפוץ בסביבות מגורי האדם העשירות החומר אורגני לח וגם במחסני מזון, מפעלי מזון, מטבחים ומערכות ביוב וניקוז. היות ובסביבות המחייה שלו כוללות סביבות מזוהמות כביובים הופכת אותו לנשאי של פתוגניים רבים ובכך הופכת אותו למזיק תברואי חשוב. המין אוכל-כל ומזהם בהפרשותיו את סביבות פעילותו. קיימים בשוק מספר תכשירי הדברה המיועדים לטיפול בתיקנים וכן גם מלכודות פרומונים ייעודיות ללכידה וקטילה שלהם. הבוגר של המין תִּיקָן אֲמֶרִיקָנִי חיי עד שנתיים. הנקבה מטילה 3 עד 7 ימים לאחר הפרייתה תיק ביצים והיא תטיל מספר תיקים נוספים בחייה. הזחלים בעלי גוון חום והם עוברים בין 9 ל- 10 התנשלויות. ניצני הכנפיים יופיעו לאחר 3 או 4 התנשלויות. מחזור החיים נמשך עד 5 שבועות בהתאם לתנאי הסביבה.