אסופת צילומי חרקים
חיפוש לפי שם מדעי
חלוקה לפי מזיקים
חלוקה לפי נושא
תגיות כלליות
Sphecidae
צִּרְחוֹלִיתִיִּים (שם מדעי: Sphecidae Latreille, 1802) היא משפחת צרעות יחידניות המשתייכת לתת־הסדרה שְׁנָצִים (Apocrita). המשפחה מתאפיינת בגִּבְעוֹלוֹן (Petiole) צר היוצר "מותן" בין הפרופודאום, שהוא הפרק הראשון של הבטן המאוחה לבית החזה, לבין יתר פרקי הבטן.
הנקבות חופרות קינים בקרקע או מנצלות חללים קיימים, כגון מחילות, גבעולים חלולים, סדקים בעץ וחללים במבנים. במינים אחדים הן בונות את הקן מבוץ.
הבוגרים ניזונים בעיקר מצוף פרחים. נקבות של מינים אחדים ניזונות גם מהמולימפת הטרף לאחר לכידתו. הזחלים ניזונים מטרף שהנקבה משתקת ומאחסנת בתאי הקן. בחירת הטרף אופיינית לכל מין: יש מינים המתמחים בציד עכבישים, אחרים בחגבים, בצרצרים, בתיקנים, בגמלי־שלמה או בזחלי פרפראים. רמת ההתמחות משתנה בין המינים, ממינים הצדים מגוון רחב של טרף ועד מינים המתמחים בקבוצת טרף מצומצמת מאוד.
הטרף נעקץ ומשותק באמצעות הארס, מועבר אל הקן, ובתא ההטלה נאגרת כמות מזון המספיקה להתפתחות זחל אחד. לאחר הטלת הביצה אוטמת הנקבה את התא, והזחל משלים את התפתחותו כשהוא ניזון מן הטרף המאוחסן. בחלק מהמינים הקן בנוי מתאים אחדים, ובאחרים מקימה הנקבה מספר תאי הטלה לאורך מחילה אחת. מיני המשפחה הם טורפים חשובים של חרקים ועכבישים ותורמים לוויסות אוכלוסיותיהם בבתי גידול טבעיים ואף במערכות חקלאיות.
אורך גוף הבוגרים נע מכ־2 עד 50 מ"מ. המשפחה נפוצה בכל היבשות, בעיקר באזורים חמים ופתוחים. בעולם תוארו כ־800 מינים, ואילו בישראל מוכרים כיום כמה עשרות מינים, כאשר מספרם המדויק משתנה עם התקדמות המחקר הטקסונומי.
רשימת מינים
Sceliphron madraspatanum
Sceliphron madraspatanum
הבוגר בעל גוף שחור ומבריק וגבעולון צהוב ארוך ודק האופייני לסוג טייחת. על החזה מופיעים כתמים צהובים אופייניים, ובהם בדרך כלל שלושה כתמים על המזונוטום. אורך גוף הבוגר נע בדרך כלל נע מ-15 עד 20 מ"מ. המין דווח מישראל.
מאפיינים טקסונומיים
המין (שם מדעי: Sceliphron madraspatanum (Fabricius, 1781)) מתאפיין בבוגר בעל גוף שחור ומבריק ובגבעולון ארוך, דק ובולט בצבע צהוב. על החזה מופיעים כתמים צהובים אופייניים, ובהם בדרך כלל שלושה כתמים צהובים על המזונוטום (Mesonotum) סמוך לבסיס הכנפיים, אם כי דגם הכתמים עשוי להשתנות בין אוכלוסיות. הרגליים שחורות בעיקרן, כאשר הירכיים, השוקיים ולעיתים גם חלק מהפיסות נושאות אזורים צהובים. אורך גוף הבוגר נע בדרך כלל נע מ-15 עד 20 מ"מ.
תפוצה והתנהגות
תפוצת המין משתרעת מדרום אירופה וצפון אפריקה דרך המזרח התיכון, חצי האי ערב ומרכז אסיה ועד הודו, דרום־מזרח אסיה, סין, קוריאה, יפן והפיליפינים. בעשרות השנים האחרונות התפשט גם לאזורים נוספים באירופה, בעיקר בעקבות פעילות האדם. המין מסתגל היטב לסביבת האדם ומרבה לבנות את קיניו על קירות מבנים, גשרים ומבנים חקלאיים. בשל כך הוא הרחיב את תחום תפוצתו באזורים שונים בעולם ונחשב לאחד ממיני הסוג המצליחים ביותר בהתיישבות באזורים עירוניים.
הנקבה בונה קינים מבוץ על קירות, סלעים, גזעי עצים ומבנים. במחקר שנערך בהודו נמצא כי לצורך בניית תא אחד היא מבצעת בדרך כלל 10–13 גיחות לאיסוף בוץ, שאותו היא נושאת בלסתות וברגליה הקדמיות. תחילה נבנה תא יחיד, שאורכו כ־2.5 ס"מ ורוחבו כ־1 ס"מ, ובנייתו נמשכת יום עד יומיים. לאחר מכן מוסיפה הנקבה תאים נוספים, ובמחקר שנערך בהודו נמצא כי רוב הקינים כללו 8–13 תאים.
בכל תא מטילה הנקבה ביצה אחת, שאורכה הממוצע כ־2.8 מ"מ. במחקר זה דווח כי לפני ההטלה היא מאחסנת בתא 9–13 עכבישים משותקים. הטרף כולל מינים ממשפחות רבות של עכבישים, ובהם עכבישי־זאב, עכבישים קופצניים, גלגלניים, רעדניים ואחרים. במחקר נמצא כי הנקבות העדיפו עכבישים בעלי בטן גדולה, וככל שהעכבישים היו גדולים יותר, פחת מספרם בכל תא.
לאחר בקיעת הביצה הזחל ניזון מן העכבישים לפי סדר אחסונם, ולאחר השלמת התפתחותו טווה פקעת דקה ומתגלם בתוך תא הבוץ. הבוגר מגיח לאחר השלמת ההתפתחות באמצעות כרסום פתח עגול בדופן התא.
ברפואה העממית בהודו מיוחס לבוץ הקן ערך רפואי. הבוץ נטחן ומעורבב למעין משחה, המשמשת במסורת המקומית לטיפול בכאבי ראש המיוחסים להתייבשות וכן להקלה על תסמינים של הפרעות עיכול.
התמונות צולמו בצפון הכינרת.
Sceliphron spirifex
Sceliphron spirifex
הבוגר בעל גוף שחור, רגליים שחורות עם אזורים צהובים בולטים וגִּבְעוֹלוֹן ארוך, ישר ודק מאוד, בעל גוון צהוב. אורך גוף הבוגרים נע בדרך כלל מ-17 עד 28 מ"מ. הנקבות בונות קיני בוץ וצדות בעיקר עכבישים בוני רשתות. המין דווח מישראל.
מאפיינים טקסונומיים
המין טַיַּחַת שְׁחֹרַת־חָזֶה (שם מדעי: Sceliphron spirifex (Linnaeus, 1758)) מתאפיין בבוגר בעל חזה שחור כמעט כולו, ללא כתמים צהובים נרחבים. רגליים שחורות עם אזורים צהובים בולטים וגִּבְעוֹלוֹן ארוך, ישר ודק מאוד, בעל גוון צהוב. הכנפיים שקופות־מעושנות מעט ובעלות ברק חום־אפרפר. אורך גוף הבוגרים נע בדרך כלל נע מ-17 עד 28 מ"מ.
תפוצה והתנהגות
תפוצת המין טַיַּחַת שְׁחֹרַת־חָזֶה משתרעת ברוב ארצות אגן הים התיכון, ברחבי אפריקה, במזרח התיכון ובחצי האי ערב.
הבוגרים ניזונים בעיקר מצוף פרחים. הנקבות צדות עכבישים ממשפחות שונות, בעיקר עכבישים בוני רשתות כגון גלגלניים (Araneidae), רַעֲדָנִיִּים (Pholcidae) וכַּדּוּרָנִיִּים (Theridiidae), אם כי הרכב הטרף משתנה בהתאם לזמינות המקומית.
הנקבה בונה קיני בוץ על קירות, סלעים, מבנים או חללים מוגנים. לעיתים הנקבות משתמשות מחדש בקנים ישנים שלהן או בקינים נטושים של מיני טייחת אחרים, לאחר תיקונם והוספת תאי בוץ חדשים. הקן מורכב בדרך כלל מ־2 עד 15 תאי בוץ, ולעיתים עשוי להכיל עד כ־20 תאים. בכל תא היא מאחסנת בדרך כלל 10–30 עכבישים משותקים, מטילה ביצה אחת ואוטמת את התא בבוץ. הזחל ניזון מן הטרף, טווה פקעת משי ומתגלם בתוך התא. ברוב תחום תפוצתו המין מעמיד דור אחד בשנה, והחורף עובר בדרך כלל בשלב הקדם־גולם או הגולם.
התמונות צולמו בשוהם.
Sphex flavipennis
Sphex flavipennis
הבוגר מתאפיין בגוף מוארך המכוסה שערות קצרות ודלילות יחסית. הבטן ארוכה ומחוברת לבית החזה באמצעות גבעולון קצר יחסית. צבע הבטן כתום־ענברי, כאשר הקצהּ שחור. אורך גוף הנקבות נע בדרך כלל מ-26 עד 32 מ"מ, ואילו הזכרים קטנים יותר ואורכם נע מ-22 עד 30 מ"מ. המין דווח מישראל.
מאפיינים טקסונומיים
המין (שם מדעי: Sphex flavipennis Fabricius, 1793) מתאפיין בבוגר בעל גוף מוארך המכוסה שערות קצרות ודלילות יחסית. הבטן ארוכה ומחוברת לבית החזה באמצעות גבעולון קצר יחסית. צבע הבטן כתום־ענברי, כאשר הקצהּ שחור. שלושת פרקי הבטן הראשונים בדרך כלל כתומים, ואילו הפרקים האחוריים משחירים בהדרגה. דגם צבע זה הוא האופייני אבל קיימות נקבות שבהן כמעט כל הבטן כתומה, כאשר רק הפרק האחרון שחור, שונות זו היא אינטרה־ספציפית ואינה משמשת כיום להפרדה לתת־מינים. בנקבה גם הפרק הראשון של הבטן כתום, ואילו בזכר הוא כהה ברובו או שחור. פני הנקבה מכוסים שערות זהובות־בהירות צפופות, תכונה המסייעת להבדילה ממינים קרובים. הכנפיים בעלות גוון ענברי־צהבהב עד חום־כתום, והן מתכהות בהדרגה לכיוון קצותיהן. הרגליים כתומות־חומות; ברגליים הקדמיות של הנקבה מופיעים אזורים כהים המשמשים לחפירת הקרקע, ואילו בזכר הרגליים כהות עד שחורות. אורך גוף הנקבות נע בדרך כלל מ-26 עד 32 מ"מ, ואילו הזכרים קטנים יותר ואורך גופם נע מ-22 עד 30 מ"מ.
תפוצה והתנהגות
למין תפוצה רחבה באזורים הפלארקטיים הדרומיים ובחלקו הצפוני של האזור האפרוטרופי. הוא מוכר מצפון אפריקה (מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב ומצרים), מדרום ומרכז אירופה (לרבות חצי האי האיברי, איטליה, הבלקן, יוון, קפריסין, אוקראינה ודרום רוסיה), ומהמזרח הקרוב ומרכז אסיה (טורקיה, סוריה, לבנון, ישראל, ירדן, עיראק, איראן, הקווקז, קזחסטן, קירגיזסטן, טג'יקיסטן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן). קיימים גם דיווחים מחצי האי ערב וממערב סין. בישראל המין נפוץ בעיקר באזורים פתוחים, חמים ויבשים.
הבוגרים ניזונים בעיקר מצוף פרחים, ובישראל הם נצפים לעיתים קרובות על צמחים ממשפחות המורכבים והסוככיים. הנקבות הן ציידות המתמחות בעיקר בחגבים ובצרצרים. הן חופרות קינים בקרקע חולית או קלה, לעיתים תוך שימוש במחילות קיימות שהורחבו. הקן מורכב ממחילה ראשית שממנה מסתעפים בדרך כלל 2–7 תאי הטלה. בכל תא הטלה מניחה הנקבה פריט טרף משותק אחד או מספר פריטי טרף קטנים, ועליהם מוטלת ביצה אחת.
הזחל ניזון מן הטרף המשותק במשך מספר ימים. לאחר השלמת התפתחותו הוא טווה פקעת דקה, ובתוכה עובר את החורף בשלב הקדם־גולם (prepupa). רק לקראת האביב מתרחשת ההתגלמות, והבוגר מגיח זמן קצר לאחר מכן. ברוב תחום תפוצתו המין מעמיד דור אחד בשנה, אולם באזורים חמים במיוחד עשוי להתפתח לעיתים דור נוסף.
התמונות צולמו בתל חדיד על גבי תפרחות של קיפודן מצוי.
