אסופת צילומי חרקים
חיפוש לפי שם מדעי
חלוקה לפי מזיקים
חלוקה לפי נושא
תגיות כלליות
Formicidae
נְמָלִיִּים (שם מדעי: Formicidae Latreille, 1809) היא משפחת חרקים חברתיים המשתייכת לתת־הסדרה שְׁנָצִים (Apocrita). בעבר שויכו הנמלים לעל־משפחת הצרעים (Vespoidea), אך מחקרים פילוגנטיים עדכניים מצביעים על מוצא קדום משותף לקבוצות שונות של דבוראים שנציים.
אורך גופן של נמלים נע מכ־0.75 מ"מ במינים הזעירים ועד כ־50 מ"מ ויותר במינים הגדולים, בעיקר במלכות. הנמלים חיות במגוון עצום של בתי גידול ומנצלות מקורות מזון רבים. רוב המינים אוכלי־כול, אך קיימות גם התמחויות ייחודיות, כגון מינים ציידים, אוספי זרעים, מגדלי פטריות או מינים הניזונים מהפרשות חרקים מוצצי־צמחים.
רוב המינים מאופיינים בארגון חברתי מפותח מאוד, שבו פרטי הקן פועלים כמעין "אורגניזם־על". בקן קיימת חלוקת עבודה בין כתות (מלכה, זכרים ופועלות), ולעיתים קיימות גם תת־כתות של פועלות המתמחות במשימות שונות. הפרטים מתקשרים ביניהם באמצעות אותות כימיים, מגע ותנועות, ומפגינים שונות מורפולוגית והתנהגותית בהתאם לתפקידם. מבנה חברתי זה מאפשר ניצול יעיל של מקורות מזון, הגנה על הקן והתפשטות לבתי גידול חדשים.
לנמלים מספר מאפיינים מורפולוגיים ייחודיים, בהם מחושים "ברכיים", מותן צרה הכוללת פרק אחד או שניים בין החזה לבטן, וכן בלוטה ייחודית המפרישה חומרים אנטימיקרוביאליים המסייעים בשמירה על היגיינת הקן.
מינים רבים פיתחו יחסי גומלין מורכבים עם אורגניזמים אחרים, ובהם יחסי הדדיות, טפילות, חיקוי, ואף חיים משותפים בקיני נמלים (מירמקופיליה). תפוצתן הרחבה ויכולתן האקולוגית הגבוהה הפכו את הנמלים לאחת מקבוצות בעלי החיים הדומיננטיות ביבשה, והערכות שונות מייחסות להן נתח משמעותי מהביומסה של בעלי־החיים היבשתיים, לעיתים אף יותר מזו של כלל החולייתנים היבשתיים גם יחד.
גודל הקן ורמת המורכבות החברתית משתנים בין הקבוצות השונות: יש מינים שבהם הקנים קטנים ומכילים עשרות או מאות פרטים בלבד, ולעומתם מינים היוצרים מושבות ענק המונות מאות אלפים ואף מיליוני פרטים.
בעולם תוארו כיום מעל 14,000 מינים של נמלים, וההערכה היא שמספר המינים האמיתי גבוה בהרבה. בישראל הוגדרו עד שנת 2020 כ־398 מינים המחולקים ל־46 סוגים, ומספר זה מתעדכן עם התקדמות המחקר.
מספר מיני נמלים הסתגלו לסביבת האדם וחלקם נחשבים למזיקים בבתים, במבנים ובמערכות חקלאיות, בעיקר בשל חדירתם למזון, פגיעתם בתשתיות או הגנתם על חרקים מזיקים לצמחים.
מידע על מיני הנמלים בישראל פורסם על ידי ד"ר יעקב עופר בספרו "נלך אל נמלה" ובמרשתת מספר אתרים שיוחדו לתיאור מיני הנמלים בעולם ובהם: Antweb ו-AntWiki.
רשימת מינים
Messor hebraeus
Messor hebraeus
המין מתאפיין בראש ובחזה אדומים־חומים ובבטן שחורה. הפועלות מפגינות שונות רבה בגודלן, ואורך גוף הפועלות נע מ-4 עד 10 מ"מ. המין ניזון בעיקר מזרעים של צמחים חד־שנתיים ואוגר אותם בחדרי אגירה תת־קרקעיים. המין דווח מישראל.
מאפיינים טקסונומיים
המין נִמְלַת קְצִיר דּוּגוֹנִית (שם מדעי: Messor hebraeus Santschi, 1927) משתייך לתת־המשפחה דו־מָתְנִיּוֹת (Myrmicinae). הראש והחזה בגוון אדום־חום עד אדום כהה, ואילו הבטן (הגסטר) שחורה ומבריקה. המין מפגין פולימורפיות בולטת, ופועלות באותה מושבה שונות מאוד בגודלן ובמבנה ראשן בהתאם לתפקידן. אורך גוף הפועלות מ-4 עד 10 מ"מ, אורך גוף המלכה נע מ-11 עד 14 מ"מ, ואילו הזכר שחור, שעיר יותר ואורך גופו נע מ-9 עד 12 מ"מ.
תפוצה והתנהגות
תפוצת המין משתרעת במזרח אגן הים התיכון ובמערב אסיה, ובה איראן, עיראק, סוריה, לבנון, ירדן וישראל. בישראל הוא נפוץ בעיקר בשפלה, בהרי המרכז, בגליל ובכרמל.
מעוף הכלולות מתקיים בדרך כלל בימים הראשונים שלאחר הגשם המשמעותי הראשון של הסתיו, ביום חמים ושקט מרוחות. לאחר ההזדווגות המלכה מקימה קן חדש בקרקע.
הקן מתאפיין בגורן עגולה שקוטרה נע בדרך כלל בין כ־0.5 ל־1.5 מ', וממנה מסתעפות דרכי איסוף מזון. הקן כולל חדרי אגירה לזרעים וחדרי גידול לזחלים, ועשוי להגיע לעומק של יותר ממטר.
המין הוא אוכל זרעים (גרניבורי), ותזונתו מתבססת בעיקר על זרעי צמחים חד־שנתיים הגדלים בסביבת הקן. הפועלות אוגרות את הזרעים בחדרי אגירה תת־קרקעיים ולעיתים מסירות מהם את הקליפה ומייבשות אותם כדי למנוע את נביטתם. בנוסף הן ניזונות לעיתים גם מחלקי צמח ומחרקים מתים כמקור לחלבון.
התמונות מציגות פועלות האוספות זרעים של צמחים חד־שנתיים, ובהם גם זרעי לוטם מרווני, סמוך לשוהם.
Polyrhachis lacteipennis
Polyrhachis lacteipennis
המין מתאפיין בגוף שחור ולו שלושה זוגות קוצים ארוכים: זוג על הפרונותום, זוג על הפרופודאום במיוחד היוצא מקשקש הגבעולון. הפועלות ניזונות מצוף, מטל־דבש ומחרקים קטנים. גודל גוף הפועלות והמלכה נע מ-4.5 עד 8 מ"מ. המין דווח מישראל.
מאפיינים טקסונומיים
המין אוֹרֶגֶת הָאֲשָׁלִים (שם מדעי: Polyrhachis lacteipennis Smith, 1858) שייך לתת-המשפחה חַד-מָתְנִיּוֹת (Formicinae). הגוף שחור מט עד שחור מבריק במקצת. הראש, החזה והבטן מנוקדים בניקוב צפוף ועדין, המקנה להם מרקם מחוספס.
המין מתייחד בשלושה זוגות קוצים ארוכים: זוג קוצים על הפרונותום, זוג קוצים ארוכים על הפרופודאום (Propodeum) וזוג קוצים ארוכים במיוחד היוצא מקשקש הגבעולון (Petiole) ומעוקלים כלפי מעלה והחוצה. למלכה קוצים קצרים יותר והיא מכונפת. אורך גוף הפועלות והמלכה נע מ-4.5 עד 8 מ"מ. הזכר קטן יותר ואורך גופו כ-5 מ"מ ולו זוג קוצים קצרים על קשקש הגבעולון.
תפוצה והתנהגות
תפוצת המין אוֹרֶגֶת הָאֲשָׁלִים משתרעת מהמזרח התיכון (ישראל, ירדן, סיני וחצי האי ערב) דרך עיראק ואיראן ועד אפגניסטן, פקיסטן והודו. בישראל המין נמצא בנאות מדבר לאורך הערבה מאזור עין גדי דרומה לערבה ולנגב המזרחי.
המלכה מייסדת את הקן לאחר מעוף הכלולות. הפועלות הראשונות מגדלות את מחזור הצאצאים הראשון, ובהמשך מתפתחת מושבה רב־שנתית המונה בדרך כלל עשרות עד מאות פועלות. הזחלים טווים פקעות משי שבתוכן הם מתגלמים, ובאזורים המדבריים בישראל פעילות המושבות מגיעה לשיאה באביב ובתחילת הקיץ.
בדומה למינים נוספים בסוג, הזחלים מפרישים קורי משי מבלוטות השפה, והפועלות מנצלות אותם כחומר בנייה לקן. בעזרת המשי הן אורגות מבנים המשמשים כדפנות הקן, לציפוי קירותיו, לריפודו ולאיטום פתחיו. הקן עשוי להיבנות מתחת לאבנים, בבסיס עצים, בתוך חללים בגזעים או על ענפים, ולעיתים הוא בנוי מעלים יבשים, מענפים דקים ומסיבי צמח המלוכדים במשי הזחלים.
הפועלות ניזונות מצוף, מהפרשות מתוקות של צמחים וצדות חרקים קטנים וניזונות מפגרי חרקים כמקור לחלבון. מקור מזון חשוב נוסף הוא טל־דבש המופרש על ידי כנימות עלה, כנימות מגן וציקדות החיות בעיקר על עצי אשל ולעיתים גם על צפצפת הפרת. הפועלות מגינות על חרקים אלה מפני אויבים טבעיים ולעיתים אף מעבירות אותם לענפים חדשים, וכך שומרות על מקור מזון יציב למושבה.
התמונות צולמו בעין גדי.
Tapinoma israele
Tapinoma israele
הפועלות בגוון חום־שחור עד שחור, שאורך גופן נע בדרך כלל מ-3 עד 5 מ"מ. מין ידוע בבניית תלוליות עפר חרוטיות ("סולריום") במהלך החורף, המשמשות לוויסות טמפרטורת הקן. כאשר הפועלות מופרעות הן מפרישות חומר נדיף בעל ריח אופייני וחזק. המין דווח מישראל.
מאפיינים טקסונומיים
המין בַּנָּאִית יִשְׂרְאֵלִית (שם מדעי: Tapinoma israele Forel, 1904) משתייך לתת-המשפחה נְמָלִים רֵיחָנִיּוֹת (Dolichoderinae). הפועלות בעלות גוף מוארך ועדין, בגוון חום־שחור עד שחור, ולעיתים הרגליים והמחושים בהירים מעט יותר ובעלי גוון חום כהה. הגוף חלק ומבריק יחסית ומכוסה שערות קצרות ודלילות. בדומה לשאר מיני הסוג Tapinoma, הקשקש (Petiole) קטן מאוד ומוסתר מתחת לפרק הראשון של הבטן, ולכן במבט מן הצד נראה כאילו החזה והבטן מחוברים ישירות זה לזה. המחושים בני 12 פרקים ואינם מסתיימים באלה.
אורך גוף הפועלות נע מ-3 עד 5 מ"מ. אורך גוף המלכה נע מ-5 עד 7 מ"מ והזכר קטן יותר ואורך גופו מגיע עד 6 מ"מ.
תפוצה והתנהגות
המין תואר מישראל ונחשב במשך שנים למין אנדמי לישראל. בהמשך פורסמו גם דיווחים מאלג'יריה ומאיראן, אולם תפוצתו הכוללת עדיין אינה ברורה.
בישראל המין תועד בעיקר באזור הים־תיכוני, והוא ידוע בביולוגיה הייחודית של קינונו. במהלך החורף הוא בונה מעל פני הקרקע תלוליות עפר חרוטיות הצמודות לאבנים, לבסיסי צמחים או לגופים אחרים הקולטים ומוליכים חום. התלוליות מוקמות תמיד במקומות החשופים לשמש, ומשמשות כמעין "סולריום" (Solarium), המאפשר ויסות של טמפרטורת הקן בתקופה הקרה. תופעה זו נדירה יחסית בקרב נמלי ישראל, והמין נחשב לאחד המינים היחידים הבונים מבנים מסוג זה דווקא בעונת החורף.
עם עליית הטמפרטורות בתחילת העונה החמה נהרסות תלוליות העפר, והמושבה עוברת לקן תת־קרקעי או לקינים תת־קרקעיים. בתקופה זו עשויות המושבות לנדוד גם לאזורים לחים יותר, לקרבת מבנים ואף לתוך מבני מגורים.
בישראל המין מקיים שני מעופי כלולות בשנה, תכונה שאינה מוכרת ברוב מיני הנמלים בארץ.
הפועלות פעילות בשעות היום וניזונות מצוף פרחים, מטל־דבש המופרש על ידי כנימות, ציקדות ופסילות (בתמונה פועלת הניזונה מטל-דבש המופרש על ידי פסילת האקליפטוס, Glycaspis brimblecombei), פירות מתוקים וכן מחרקים קטנים ומפגרי חרקים, המשמשים מקור לחלבון.
כאשר הפועלות מופרעות הן מפרישות חומר נדיף בעל ריח חריף ואופייני, המתואר כריח המזכיר ענבים או חומר אורגני מתוק־מותסס. תכונה זו אופיינית גם למינים נוספים בסוג Tapinoma.
עד כה פורסם מעט מאוד על מחזור החיים של המין, מעבר למידע הקיים על מעופי הכלולות ודפוסי הקינון.
התמונות צולמו במושב בני עטרות וליד שוהם.
Wasmannia auropunctata
Wasmannia auropunctata
המין מתאפיין בפועלות זעירות בגוון צהוב־זהוב עד חום־אדמדם, שאורך גופן נע בדרך כלל מ-1.2 עד 1.8 מ"מ. המחושים בני 11 פרקים ומסתיימים באלה בת שני פרקים. המושבות גדולות מאוד, הכוללות מספר מלכות, ונחשב לאחד ממיני הנמלים הפולשים המזיקים ביותר בעולם. המין דווח מישראל.
מאפיינים טקסונומיים
המין נִמְלַת הָאֵשׁ הַקְּטַנָּה (שם מדעי: Wasmannia auropunctata (Roger, 1863)) שייך לתת־המשפחה דו־מָתְנִיּוֹת (Myrmicinae). הפועלות קטנות מאוד, בעלות גוף צר ומוארך בגוון צהוב־זהוב עד חום־אדמדם, ולעיתים חלקו האחורי של הגוף כהה מעט יותר. הראש ארוך במקצת מרוחבו, העיניים קטנות וממוקמות בצידי הראש. המחושים בני 11 פרקים ומסתיימים באלה בת שני פרקים. הגוף מכוסה שערות זקופות דקות ומפוזרות, ועל פני הראש והחזה מופיע ניקוב עדין.
במין קיימת פולימורפיות מועטה, ולכן רוב הפועלות דומות מאוד זו לזו בגודל ובמבנה הגוף. אורך גוף הפועלות נע בדרך כלל מ-1.2 עד 1.8 מ"מ, אורך גוף המלכה נע בדרך כלל מ-4 עד 4.5 מ"מ, ואילו הזכרים שחורים, מכונפים ואורך גופם נע בדרך כלל מ-1.5 עד 2 מ"מ.
תפוצה והתנהגות
מקור המין באזורים הטרופיים של מרכז ודרום אמריקה, אולם בעקבות פעילות האדם הוא התפשט לרבים מן האזורים הטרופיים והסובטרופיים בעולם, ובהם הקריביים, דרום ארצות הברית, אפריקה, אוסטרליה, איי האוקיינוס השקט, דרום־מזרח אסיה ואזורים שונים באגן הים התיכון. בישראל התגלה לראשונה בשנת 2005, ומאז התפשט במספר אזורים, בעיקר במישור החוף, בעמקים ובאזורים מושקים.
המין מקנן במגוון רחב של בתי גידול. הקינים רדודים ונבנים בדרך כלל על הקרקע או סמוך לפני הקרקע, מתחת לאבנים, בין עלים יבשים, בגזעי עצים רקובים, בבסיס צמחים, בעציצים ובחללים טבעיים או מלאכותיים. המושבות מופצות בקלות באמצעות קרקע, שתילים, עציצים וגזם נגועים, ולכן האדם הוא גורם מרכזי בהתפשטות המין.
הקמת מושבות חדשות נעשית בדרך כלל באמצעות ביקוע מושבה (Budding), שבו אחת או יותר מן המלכות עוזבות את הקן בליווי קבוצת פועלות ומקימות קן חדש בקרבת המושבה האם. בניגוד לרוב מיני הנמלים, מעופי כלולות ממלאים במין זה תפקיד משני בלבד באוכלוסיות פולשות.
למושבות יכולת גבוהה להעתיק את הקן כאשר משתנים תנאי הסביבה, כגון ירידה בזמינות המזון, הפרעה לקן או שינויי לחות וטמפרטורה. הפועלות מעבירות את המלכות, הזחלים והגלמים אל אתר חדש, ולעיתים מפצלות את המושבה למספר קינים פעילים (Polydomy) ,המקיימים ביניהם קשר באמצעות מעבר רציף של פועלות, מלכות וולדות.
באוכלוסיות פולשות רבות תואר מנגנון רבייה יוצא דופן: המלכות מייצרות מלכות חדשות ברביית בתולים (Thelytoky), בעוד שהזכרים שומרים על השושלת הזכרית באמצעות מנגנון רבייה ייחודי בו הזכרים מתפתחים במנגנון ייחודי של אנדרוגנזה (Androgenesis), בו הגנום האימהי מסולק בשלבי ההתפתחות הראשונים, ולכן הם נושאים כמעט אך ורק את המטען הגנטי של אביהם. זהו אחד המנגנונים החריגים ביותר הידועים בנמלים.
נמלת האש הקטנה מקימה מושבות גדולות מאוד הכוללות מלכות רבות (פוליגיניה) ואלפי עד עשרות אלפי פועלות. מושבות סמוכות אינן מגלות בדרך כלל תוקפנות זו כלפי זו, ולכן הן יוצרות לעיתים סופר־מושבות המשתרעות על פני שטחים נרחבים.
הפועלות הן אוכלות־כול וניזונות מחרקים חיים ומתים, פרוקי־רגליים קטנים, זרעים, פירות, צוף וטל־דבש המופרש על־ידי כנימות עלה, כנימות מגן וציקדות. הן מגינות על מושבות הכנימות מפני אויביהן הטבעיים ולעיתים אף מעבירות אותן לצמחי פונדקאי חדשים.
המלכות מטילות ביצים במשך כל השנה באזורים חמים. הזחלים ניזונים ממזון שהפועלות מגישות להם. מחזור ההתפתחות מביצה ועד פועלת בוגרת נמשך בדרך כלל 35–50 ימים, בהתאם לטמפרטורה ולזמינות המזון.
בניגוד למיני נמלים רבים, הפועלות אינן תלויות בקן מרכזי יחיד, אלא יכולות להעביר את המלכות, הביצים, הזחלים והגלמים בין קינים שונים בתוך אותה מושבה, ולכן גבולות המושבה גמישים ומשתנים בהתאם לתנאי הסביבה.
המין נחשב כיום לאחד ממיני הנמלים הפולשים המזיקים ביותר בעולם. עקיצת הפועלות כואבת וגורמת לצריבה חזקה, ולעיתים גם לתגובה אלרגית מקומית ממושכת. באזורים שבהם האוכלוסיות צפופות נגרמים נזקים למערכות אקולוגיות טבעיות, לחקלאות ואף לבעלי חיים ביתיים וחיות בר, בעיקר בשל פגיעה בעיניים ובאיברים רגישים. בישראל זהו אחד ממיני הנמלים הפולשים החשובים ביותר.
התמונות צולמו בשוהם, מושב בני עטרות ובמקווה ישראל.
